חפש בבלוג זה

יום שישי, 28 בינואר 2011


למה זה קורה לי  ???

כאשר אומרים הישרדות, במרבית המקרים לרבים, ההקשר הוא כלכלי. לאחרים ההקשר הוא של חיים קשים.
האמת היא שאמרת הישרדות אמרת קושי. קושי כלכלי, קושי מקצועי, קושי במימוש עצמי, קושי ריגשי, קושי עם הילדים, קושי עם בן-בת הזוג ובכלל – קשה.הכל קשה, או הרוב קשה.
הפעם אתווה לכם תמונה כיצד הישרדות משפיעה בנגזרות השונות של החיים.
במישור האישי - הישרדות בבסיסה היא
הקושי לווסת את הרגשות באמצעות מענה רציונלי -
משמעותה של שורה זו היא, כי כאשר, לא מצליחים לשלוט או לווסת את הרגשות, נמצאים באי נוחות פנימית השוללת את יכולת המענה הרציונלי. דבר זה גורם לכך כי החלטות מתקבלות ללא מחשבה תחילה, על בסיס תגובה אימפולסיבית/ריגשית (הישרדות), והן עלולות להפר את איזון והיחסים עם עצמנו ועם האחר.

כאשר אנו מגיבים באימפולסיביות או מתוך לחץ מסויים , התגובות שלנו הן על בסיס הישרדותי (אוטומטיות) (תקיפה, בריחה ושיתוק.) במצב כזה יכולת החשיבה והריכוז פוחתים משמעותית ומתקיימת טלטלה ריגשית אשר היא היא זו המכתיבה את דרכי התגובה.
מבלי לדעת זאת נגורם נזק -  נזק לעצמנו, נזק לסביבה, ליחסים שונים בחיים, למקומות אליהם מגיעים....
ואז בא השלב הבא שממשיך את הכאוס והאי נוחות הבסיסית וזה "בדיקת התיפקוד " שעושים.

מהי בדיקת תפקוד?  כעס עצמי, כעס על הסביבה, שיפוטיות עצמית, חרטה, תסכול, ומבלי להבין זאת, כל אותם רגשות מחכניסים למצב של לחץ על סוגיו השונים, ושוב חוזרים לפורמט ההתנהגות והחשיבה ההישרדותיים.
וככה זה סובב שוב ושוב.

תוצאות התנהגותיות למשל :
מישהו אומר משהו – ומיד מגיבים.
קושי לחכות עד לסיום המשפט של הצד השני.
אומרים מהי דעתנו – לא תמיד בגלל שנשאלנו..
תוקפים בכל אותן מקומות שבהם מרגישים מותקפים, או במקומות בהם אתם חזקים יותר מהצד השני ויודעים  כי יוצאים עם היד עליונה. (מדובר למול מערכות יחסים עם אנשים, בהם אתם חווים, שאתם חזקים יותר מהם ולא יכולים להפגע – ילדים/ בני זוג/ כפיפים וכו')
נסוגים – נמצאים במצב של לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – כאילו כלום לא קרה. זה רק היה נידמה... לרגע...


ועוד דרכים בהם זה מתבטא... וזהו רק חלק מהדרכים
אצל רבים זה מופיע בצורה של פספוס של החיים.
1.תחושה של יכולות שלא מצליחים לממש אותם.
יודעים מה צריך לעשות– אבל כשצריך לעשות לא מצליחים ועושים משהו שונה ממה שתוכנן. או  משהו שהיה בשליטה  ואחר כך זה ברח...איכשהו התפספס.
2.תחושות של כעס/ביקורת/עצב שיפוטיות – על עצמך
3.מערכות יחסים שונות איכשהו הופכים למשהו שלא צפו אותו, חוסר שביעות רצון.
4.שאלות כגון – "למה זה קורה לי?" , "איך לא שמתי לב?", "למה אני כזה?"....

כך שניתן להבין כי חיים בהישרדות, הם בעלי השפעה לא רק בהקשרים כלכליים ופיננסים , אלא הישרדות הם הפריזמה דרכה רואים וחווים את החיים ואם זוהי הפריזמה, אפשר להבין כי יש לכך השפעות והשלכות לגבי כל מה שבוחרים לראות ולעשות בחיים האישיים, המקצועיים, החברתיים , התעסוקתיים והמשפחתיים.

מערכת ההישרדות הינה הכרחית לקיום, היא מגנה  בעת סכנה. היא אמורה להגן עלינו ולשמור שלא ניפגע.
אבל, כאשר מערכת ההישרדות חורגת ומרחיבה את פעילותה גם לגזרות שאינן אמורות להיות תחת שמירתה, מתחוללת תפיסת מציאות ותגובה המושתתת על זיהוי של סכנה כאשר זו אינה קיימת, דהיינו הגנת יתר, המנעות, תחשות קשות, עייפות, משחבות טורדניות, קושי להתמיד, קושי להחליט ועוד...אופנים רבים המשפיעים על החיים.

החוויה האישית של הפרט היא חוויה מתמשכת, (של כל אותם דברים שצויינו למעלה) וישנו קושי רב להחלץ מהסחרור הפנימי התופס את המיקוד ואינו משאיר מקום רב לחשיבה מקדמת.

במרבית המקרים, אנשים החיים "בהשרדות" אינם יודעים כי זוהי הפריזמה של חייהם. הם סבורים כי זוהי הדרך היחידה שניתן לחיות בה, וקשה להם להבין ולתפוס את הרעיון כי קיימת אלטרנטיבה אחרת לחיים שלהם.
כאשר אני יושבת עם פרט הגיע אלי לתהליך של יציאה מהשרדות, אני שומעת שוב ושוב את אותה התגובה, לדברים שונים – " הרי כולם חושבים כך לא?...זה מה שכולם חושבים ...." ההנחה כי כולם חושבים ומגיבים באותו האופן היא הנחת מוצא בסיסית ולכן קיים קושי רב להתמודד עם סיטואציום בהן יש שוני בין המחשבה "שלי" לבין המחשבה של האחר. למען האמת רבים מסיקים כי ה"אחר" לא מבין/לא רואה/לא שומע אותם בגלל שהתגובה של "האחר" שונה.

בכתבות הבאות השעלה על נושא זה אתייחס למאפיינים של השרדות המשפיעים על הזוגיות, הורות, מימוש עצמי, קריירה ונושאים נוספים הקשורים למכלול החיים וליומיום.

ורד בן צבי













יום שלישי, 28 בדצמבר 2010


התחושות בגוף, הן הדרך על-פיה אנו מתרגמים/מפרשים את הסיטואציה/האירוע
ואת זה רכשנו בשנות הילדות המוקדמות.

1. הרגשה היא כל תחושה הקיימת בגוף, בין אם היא נעימה לבין אם היא אינה נעימה.
2. בגילאי הינקות והילדות המוקדמת, אין לילד יכולת הבנה קוגניטיבית. מאחר ואין לו בכליו הבנה זו, הוא בונה  את תפיסת העולם שלו על סמך התחושות שהוא חווה בגופו.
למשל – שהוא רעב, "הבטן מקרקרת", הוא חווה תחושה של אי נוחות בגוף. (זוכרים? גם היום כשאנו מבוגרים אנו יודעים לזהות שאנו רעבים על פי תחושה שעולה לנו בגוף) וכך הלאה.

מה זה אומר?
1.  הלכה למעשה, כל עוד לא התפתחה יכולת הדיבור והביטוי של הילד, הבאה בעקבות התפתחות ההבנה הקוגניטיבית – כל , אבל כל התנסויותיו מתורגמות למסקנות ולפרשנות, בנויות על תחושותיו הגופניות.
2. בשנות החיים המוקדמות זה הכוח השולט. בגילאים בוגרים יותר, מאחר ומתפתחת יכולת הביטוי והדיבור, הילד לומד מהי המילה המתארת ומגדירה את התחושה אותה הוא חווה באותו רגע.
למשל – רעב, כאב, כעס, עצב ועוד...

איך זה משפיע על ההתפתחות ?
1. ניתן להבין גם , כי בעצם כולנו כילדים חווינו את החוויה שחווה ילדנו – ואם תשימו לב, תוכלו להבחין בכך כי התחושות בגוף הן אלה הקובעות , גם בבגרותנו, את דרך התגובה שלנו.
דוגמא – לא ניתן לחוות כעס ובה בעת להגיב בטון רגוע ונינוח. כמו-כן, באותה נשימה, לא ניתן להגיב בצורה כעוסה כאשר רגועים ונינוחים.
2. הדגש כאן הוא על ההבנה כי ילדכם מרגע לידתו בונה את המערך הפנימי שלו : פרשנויות, מסקנות, השגות לפי מה שהוא מרגיש בגוף.
3. הלכה למעשה התחושות בגוף הן אלה המכתיבות לנו גם כבוגרים, את דרך התגובה וההתנהגות שלנו.
4. התפיסה שלנו כבוגרים כי הילד מבין, (כמו שאנחנו חושבים שהוא הבין) אינה לוקחת בחשבון את "ההבנה" הגופנית, ועוד אינה לוקחת בחשבון – את כוחה של "הבנה" זו.

מכאן ש....
מה שאתם יכולים להבין מכך הוא – זה מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, חשוב לא מה אתם אומרים – אלא איך אתם אומרים.
מהו הטון או הדרך בה אתם פונים, מדברים או מתייחסים לילד שלכם – כי יש לכך משמעות עצומה שקל לפספס אותה.
אז... איך ניתן להתמודד עם זה? איך זה משפיע הלכה למעשה? מה מבין הילד באמת? איך זה ינתב את דרכו  והתנהגותו כבוגר? מהן הדרכים לפתרון ?

אני מקיימת הרצאות פתוחות לקהל   "הגיון ורגש ביחסי הורים ילדים" , שבה אני מעלה נקודות מרכזיות ועיקריות ביחסי הורים ילדים, מציעה דרכי הבנה שונות ונותנת כלים להתמודדות.
ההרצאה הקרובה שלי תהיה בנושא   " "תקשורת ישירה או עקיפה" עם ילדים.ההרצאה תדון על סוגי תקשורת שאנו מפרשים אותם בדרך מסויימת אבל..לא בהכרח מתקבלים כך על ידי הילדים .
ההרצאה תתקיים ביום ג' 4/1/2011 בשעה 20.30 ביקב אגמון – בצומת שער מנשה .(ליד קיבוץ מענית)
הרשמה להרצאה אינה מחייבת השתתפות בכל ההרצאות, אלא הינה להרצאה ספציפית שבה אתם מעוניינים.
הרשמו עכשיו!
להרשמה לאירוע וקבלת פרטים מפורטים הלינק

להתראות
ורד



יום שבת, 18 בדצמבר 2010

לחץ כפקטור בקבלת החלטות

תן/י אסוציאציה למילה - "מיתון".
סיכויים רבים שבין המילים הראשונות תקפוץ המילה "לחץ". טבעי, לא? ביטול הזמנות, דחיית פרויקטים, פיטורים, אבדן הכנסות, ירידה ברמת החיים, חוסר וודאות.... מה לא?!

תקופה כזו מחייבת נקיטת צעדים חדשים, שונים, יצירתיים, המותאמים למציאות הקשה. ואולם הלחץ עצמו משפיע על ניהול וקבלת החלטות בדרכים שלא תמיד תורמות להתמודדות אפקטיבית עם האתגרים.
כשאנשים נמצאים בלחץ, מופרשות רמות גבוהות של 'הורמוני לחץ' – אדרנלין וקורטיזול – המשפיעים על דרכי החשיבה והתפקוד הקוגניטיבי. ברמות נמוכות, קורטיזול מעודד חשיבה ותיפקודים מנטאליים אחרים, כך שלמשל לחץ מתון לעמוד בזמנים עשוי להיות יעיל לעיתים. כאשר הלחצים גדלים והדרישות גוברות על יכולת ההתמודדות, רמות קורטיזול ואדרנלין גבוהות עשויות לשתק כשרים שכליים, כמו זכרון, תכנון ויצירתיות. בזמנים כאלה, אנשים נסוגים להרגלי חשיבה ופעולה ישנים, ללא קשר למידת התאמתם לאתגרים החדשים.
הפגנות זעם מצד הבוס וביקורתיות המועברת בצורה לא נאותה, הם טריגרים להפרשת הורמונים מוגברת, והרסניים בהשפעתם על ביצועי העובד או הצוות. כמובן שגם המנהיג עצמו אינו מחוסן מפני השפעות הלחץ הנ"ל, סיבה נוספת 'לקחת את הזמן' להבין טוב יותר את הביולוגיה של הרגשות.

נוסף להשפעת ההורמונים, ישנו מנגנון מוחי נוסף הקשור להשפעת הרגשות על הדינאמיקה החברתית בעסקים ובכלל, והמכונה – "מערכת נוירוני מראה". מדובר בנוירונים (תאי מוח) המגיבים הן בעת ביצוע פעולה רצונית, והן בעת שהפרט צופה באחר מבצע את אותה פעולה. פרשנות אחת של מאפיין פעולה זה היא שנוירונים אלו מחקים או מבצעים סימולציה פנימית של פעולה חיצונית המבוצעת ע"י אדם אחר.

למה הדבר דומה? למתלמד במשחק גולף הצופה בשחקן מקצועי מבצע את רצף התנועות המושלם; הצפייה מזרזת ביצוע דומה אצל הצופה. יתר על כן, עדויות מראות כי 'מערכת נוירוני מראה' מעורבת בזיהוי מיידי של רגשות אצל אחרים, כך שלמשל הבעת מתוחה אצל הבוס, יוצרת "תמונת מראה" במוחו של הכפוף לו, שיחוש מיידית תחושות דומות. וכך, before you know it, הרגשות 'מדבקים' קבוצה שלמה ופוגעים בביצועיה.

משמעות הדברים עבור מנהיגות עסקית (ומנהיגות בכלל) היא שראוי שלא תהיה מוגבלת לאינטלקט, משמעת ואמביציה, ולא תמעיט בערך היכולות החברתיות-רגשיות; אפשר לעמוד על ביצועיות ומשמעת בדרכים שיעודדו מצב-רוח חיובי בקבוצה. שיטת המקל והגזר, הנוירולוגיה מראה, אינה מספקת עוד. הידעת כי מנהלים מצליחים נמצאו כמעוררים צחוק אצל הכפופים להם פי 3 בממוצע יותר מאשר מנהלים בינוניים? מסתבר כי מצב רוח טוב, עוזר לאנשים לקלוט מידע ולהגיב לו בחדות וביעילות.

איך?
השוק מציע לימוד והתנסויות במגוון שיטות, הדרכות וטיפולים. תהא השיטה שתבחר/י אשר תהא, ראוי שהדגש בה יהיה על התנסות במצבים חדשים ובפעולות לא מוכרות. המוח מחפש את המוכר, ועל כן פעולות מאתגרות, שהמוח אינו מורגל בהן, נחוצות להרחבת מנעד התגובה והפעולה, המובילה בתורה להצלחה, תהא הגדרתה אשר תהא. דעתו של טירון פתוחה ליותר אפשרויות מזו של מומחה. מצא/י מסגרת בטוחה ומעניינת שבה תוכל/י להרשות לעצמך להיות "טירון", להתנסות בכלי או בגישה שאינך מכיר/ה. התנסויות כאלה יפעילו יותר את ההמיספרה המוחית הימנית, ה"יצירתית", זו שדומיננטית פחות אצל רוב האנשים, וכך יתאפשר גם שיפור התקשורת בין שתי ההמיספרות. יצירת איזון בתרומתן מתבטאת בגמישות מחשבתית המביאה בתורה להתנהגויות ממוקדות-מטרה ולשיפור יכולות אישיות וביצועיות כאחד.

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

תחושות/ רגשות אצל ילד - כיצד הן משפיעות על התפתחותו

יש לדעת כי עניין התחושות בגוף היא הדרך בה ילד מתרגם את הסיטואציה/האירוע.
1. הרגשה היא כל תחושה הקיימת בגוף, בין אם היא נעימה לבין אם היא אינה נעימה.
2. בגילאי הינקות והילדות המוקדמת, אין לילד יכולת הבנה קוגניטיבית. מאחר ואין לו בכליו הבנה זו, הוא בונה  את תפיסת העולם שלו על סמך התחושות שהוא חווה בגופו.
למשל – שהוא רעב, "הבטן מקרקרת", הוא חווה תחושה של אי נוחות בגוף. (זוכרים? גם היום כשאנו מבוגרים אנו יודעים לזהות שאנו רעבים על פי תחושה שעולה לנו בגוף) וכך הלאה.
מה זה אומר?
1. מה שזה אומר הוא שבעצם, הלכה למעשה, כל עוד לא התפתחה יכולת הביטוי של הילד, הבאה בעקבות התפתחות ההבנה הקוגניטיבית – כל , אבל כל התנסויותיו מתורגמות למסקנות ולפרשנות בנויים על תחושות גופניות..
2. בשנות החיים המוקדמות זה הכוח השולט. בגילאים בוגרים יותר, מאחר ומתפתחת יכולת הביטוי והדיבור, הילד לומד מהי המילה המתארת ומגדירה את התחושה אותה הוא חווה באותו רגע.
למשל – רעב, כאב, כעס, עצב ועוד...
איך זה משפיע על ההתפתחות ?
1. ניתן להבין גם , כי בעצם כולנו כילדים חווינו את החוויה שחווה ילדנו – ואם תשימו לב, תוכלו להבחין בכך כי התחושות בגוף הן אלה הקובעות , גם בבגרותנו, את דרך התגובה שלנו.
דוגמא – לא ניתן לחוות כעס ובה בעת להגיב בטון רגוע ונינוח. כמו-כן, באותה נשימה, לא ניתן להגיב בצורה כעוסה כאשר רגועים ונינוחים.
2. הדגש כאן הוא על ההבנה כי ילדכם מרגע לידתו בונה את המערך הפנימי שלו : פרשנויות, מסקנות, השגות לפי מה שהוא מרגיש בגוף.
3. הלכה למעשה התחושות בגוף הן אלה המכתיבות לנו גם כבוגרים, את דרך התגובה וההתנהגות שלנו.
4. התפיסה שלנו כבוגרים כי הילד מבין, (כמו שאנחנו חושבים שהוא הבין) אינה לוקחת בחשבון את "ההבנה" הגופנית, ועוד אינה לוקחת בחשבון – את כוחה של "הבנה" זו.
מכאן ש....
מה שאתם יכולים להבין מכך הוא – זה מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, חשוב לא מה אתם אומרים – אלא איך אתם אומרים.
מהו הטון או הדרך בה אתם פונים, מדברים או מתייחסים לילד שלכם – כי יש לכך משמעות עצומה שקל לפספס אותה.
אז... איך ניתן להתמודד עם זה? איך זה משפיע הלכה למעשה על התנהגות כבוגר? מהן דרכי הפתרון הנרחבות יותר?
כל מי שרוצה לדעת עוד על נושא ספציפי זה – מוזמן להרצאה שאני מקיימת, מתוך סדרת הרצאות "הגיון ורגש ביחסי הורים ילדים".
ההרצאה תהיה בנושא ספציפי זה " "תקשורת ישירה או עקיפה" והיא תתקיים ביום ג' 4/1/2011 בשעה 20.30 ביקב אגמון – בצומת שער מנשה .
הרשמה להרצאה אינה מחייבת השתתפות בכל ההרצאות, אלא הינה להרצאה ספציפית שבה אתם מעוניינים.
הרשמו עכשיו!
להרשמה לאירוע וקבלת פרטים מפורטים הלינק
להתראות

ורד בן צבי
בית הספר להורות – מרחבים פתוחים

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

ואתם ההורים ..מי דואג לכם?

להורים רבים ברורות הדרכים בהם רצוי להגיב בהתנהלות מול ילדיהם. הבנה זו חשובה ומשמעותית לעין ערוך, והיא מתייחסת בעיקרה לצד אחד – הילד.
יחד עם זה, יש שחקן נוסף במגרש הזה  והוא ההורה. הורה  לא מפסיק להיות פרט אינדוידואלי ברגע שהוא הופך להיות הורה.
למעשה – הורות היא עוד אחד מהתפקידים שהוא ממלא בחייו  –  הורה הוא גם בעל.., חבר.., עובד.., בן של... ועוד.
ההגדרה "הורות" לא משנה את המהות שלו עצמו כפרט. הוא ממשיך את חייו, ממשיך להאמין באותם דברים שהאמין בהם, לרצות את אותם דברים, לחשוב אותו דבר, להתנהג באותה הדרך בה היה רגיל להתנהג, רק נוסף לו תפקיד. אבא של... או אמא של..... .מכאן, אפשר להבין, כי גם ההורים, מגיעים להורות עם כל ה"מטען" שלכם שנבנה ונוצר במהלך שנות חייהם.
אין זה שונה מלהתחיל לעבוד במקום עבודה חדש – הרי אין מגיעים למקום עבודה חדש והופכים להיות "מקום העבודה". לא הפרט מביא למקום העבודה את מי שהוא – חיצונית, פנימית, מחשבתית והתנהגותית.הפרט מתאים עצמו לתנאים, לדרישות ולציפיות של מקום העבודה ממנו  ולא מקום העבודה מתחיל להתאים עצמו לפרט.
עם זאת למרות שקיימת הסתגלות והתאמה למקום העבודה החדש  – בתוכו נשאר הפרט אותו האדם שהיה לפני שהתחיל לעבוד במקום החדש, וכזה יהי גם כאשר יסיים לעבוד ש . מסכימים ??
?למה הכוונה
בכל אשר תלכו ובכל אשר תפנו, אתם מביאים איתכם כ"נדוניה" אותכם. את מבנה האישיות שלכם, תפיסת העולם שלכם, מערכת האמונות שלכם, הרגשות שלכם, "הטייס האוטומטי" שלכם  – ועכשיו הרשו לי לשאול אתכם שאלה קטנה – האם אתם מודעים איזו "נדוניה" אתם מביאים לתוך מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם ? האם אתם וערים לכל צדדיה?
אין כל ספק כי חלקה גלוי ומוכר לכם מאוד, אתם מכירם את עצמכם, אתם אדונים למחשבות שלכם ואתם פועלים בהתאם לכך.
יחד עם זה, לכל אדם ואדם ישנן פעולות הנעשות על ידו באופן אוטומטי – אותן פעולות אוטומטיות נעשות מתוך הרגל – הן יכולות להיות פעולות הנעשות מתוך לחץ, מתוך כעס, מתוך תסכול, וגם באותה מידה הרגלי התנהגות הצצים ועולים במצבים שונים. לפעולות אלה בדר"כ אנו ערים פחות. אנו מודעים פחות לסיבה שבגללה אנו עושים אותם ואנו מודעים עוד פחות לאיך הם משפיעים ומתקבלים אצל הצד השני.

מה זה אומר?
גם למול הילד הפרטי שלכם קיימות פעולות אשר נעשות על ידיכם, שהן פעולות של תגובה אוטומטית ( הנובעת מסיבות שונות כל פעם), ואשר יתכן ואינכם מודעים להם עד סופם, או אינכם יכולים, אולי, לעצור את עצמכם והם משבשים את התקשורת ביניכם לבין ילדיכם.יתרה מכך, אין אתם מודעים עד הסוף למה הבין הצד השני – במקרה זה הילד שלכם.
האהבה לילד אומנם ממלאה חלק טבעי חשוב ובסיסי "בעיסקה" הזו של הורות, והיא אכן סמן דרך מרכזי-  אבל האם אתם מודעים לסמני הדרך האחרים שלכם ? האם אתם מודעים לכך כי פעמים רבות מביאים לאינטרקציה עם הילד, נושאים/דברים  אשר לחלוטין אינם שייכים ופעמים רבות זה מפריע ועומד בסתירה, להורים שאתם רוצים להיות עבור ילדכם?
מה עושים?
מפנים את הזרקור ושמים הדגש עליכם כפרטים, (למען האמת, אתם הם השחקנים המרכזיים ביחסים אלו) ממקדים את תשומת הלב בזיהוי והכרה של כל קשת התגובות האישיות, המודעות והלא מודעות והסיבות להן, מכירם טוב יותר את הצרכים שלכם, טווים עבורכם שביל ודרך להכרת צרכי הילד ומה מניע אותו. מודעות זו תאפשר לכם מבט טרי ורענן על היחסים עם הילדים, ותעזור לכם לשנות את שתמצאו לנכון לשנות.
הפוקוס עליכם ההורים, עוזר לכם להכיר  את ה"הנדוניה/ מטען" שאתם מביאים למערכת היחסים  עם הילד, תוכלו ללמוד כיצד להניח בצד את "מטען חורג זה" ,  (דהיינו להרגע ולהרפות) ואז להרגיש כי אתם פנויים באופן מלא לילד.
איך עושים זאת?
בית הספר להורות " מרחבים פתוחים" מתמחה בתחום זה. אנו מזמינים אותכם לעקוב אחרי מאמרים / פוסטים וטיפים שאנו מעלים בדף הקבוצה שלנו בפייסבוק,תוכלו לשאול,לענות,להציע אנו גם נודיעכם על הרצאות חינמיות (וויבינר) אשר אנו מקיימים שתוכלו לשמען בביתכם, בנוחות וברוגע. וכמו כן אנו פותחים את הקורס הבא שלנו באמצע פברואר 2011 – והוא יהיה קורס מקיף וממצה בתחום ההורות, כמו כל שאר הקורסים שלנו.

להתראות                                 
בית הספר להורות "מרחבים פתוחים"
  

*כל נזכויות שמורות לורד בן צבי
לקבלת טיפים, מאמרים, השתתפות הרצאות חינמיות הרשמו עכשיו !

יום שבת, 6 בנובמבר 2010

"קצר" 5 - מי אמר שאסור לאמר לא???....

" בתהליך ההתבגרות ישנם שלבי מעבר שונים-
  התבגרות ראשונה – זהו שלב המעבר בין ינקות לילדות.
  התבגרות שניה     -  שלב העבר בין ילדות לבגרות.
  שני השלבים מלאים בסערות ופרץ, שתיהן כרוכות בשליטה ומרדנות "    (ד"ר פ. דודסון)
מה הוא בעצם אומר?
 שכאשר הילד שלכם -
1. מתחיל לאמר לכם " לא אוצה" ..." אתם לא תחליטו עלי..., " אני לבד..." ועוד פנינים, הוא מתחיל להקשות את הקימה בבוקר ולוקח לכם שעות, עצבים ולחץ להלביש את הילד לגן, דורש מכם המון, אבל המון אורך רוח לעבור את שעת ההשכבה – הילד שלכם עובר כעת שלב.(ינקות לילדות)
2. מראה סימנים של שתלטנות, נותן לכם הוראות ומצפה שהן תושלמנה במיידי ואם לא ירחם השם...מתנהג כמו אחד שמגיע לו הכל, מגיב בזלזול ושאט נפש לדברים רבים, שינויים דרסטיים במצבי הרוח – הוא גם כן בשלב מעבר והפעם בין ילדות לבגרות.
התנהגות זו שלהם היא ביטוי לעצמאות פנימית שמתפתחת, להכרת עצמם, גבולות .
וההורים ?, מצבים אלו יוצרים בלבול רב אצל ההורים, משאירים אותם לא פעם פעורי פה, עומדים ומשתאים ובמקרים חמורים יותר עולה להם שאלה פנימית – "מה זה? זה לא הילד/ה שלי. לא מכיר מאיפה, לא יודע איך "יצא" משהו כזה"...
לפעמים ההורים כל כך נואשים ומתקשים להתמודד עם הילד "החדש" שהגיע הביתה ואז הם מפעילים כוח מול הילד, בניסיון להחזיר את הסדר אל כנו והם מגיבים: באופן מיידי ואוטומטי, בשליטה והפעלת כוח.(רק היום סיפרה לי אמא כי היא מרימה קול, מפעילה שתלטנות, מצווה ונותנת הוראות ושזה לא עוזר אז גם הרמת יד באה בחשבון), בכעס,עונשים,ביקורת ו..יש רשימה לא קצרה לעניין זה.
מה קורה כאשר מפעילים שליטה וכוח?
כאשר הורים מפעיל שליטה (כדרך התנהגות קבועה) על הילד להשגת דברים שונים וההורים הם "אני (ההורה) החלטנו.." הילדים מקבלים זאת בצורות שונות ממה שהמבוגרים חושבים או מבינים.
לדוגמא –
 ילד "צייתן"
 יכול לההיפך לאדם חששן, מרצה, מתקשה בשינויים, מתבודד, בעל חוקים נוקשים, קושי בהסתגלות חברתית ואישית ובנוסף הוא חי בתוכו פנימה, בסערת רגשות מתמדת ומלחמת גוג ומגוג  שאם נאמר את האמת, בשביל לשנות את זה בשלבים מאוחרים יותר בחייו, בשביל להרגיש טוב יותר – צריך לעבוד הרבה בעבודה פנימית.


ילד "לוחמן"
כל דבר אצלו הופך להיות "שדה קרב" עד טיפת הדם האחרונה, הוא מפעיל כוח פיזי וכוח מילולי על מנת להשיג את רצונותיו, מתקשה בהסתגלות למסגרות, מתקשה לציית לחוקים, בנוסף הוא נוקט עמדה הפוכה לצד השני, מעורר ויכוחים והתנגשויות – צריכים כל הזמן "משהו" או "מישהו" להלחם בו או עליו.
מה אפשר לעשות וכיצד לשנות?
1. לזהות כי הילד נכנס לתקופה כזו וכי כעת הוא חווה מעבר משלב לשלב, וזוהי דרך ביטוי נורמלית רגילה וטבעית.
2. לכל אדם ולכל משפחה יש את מערכת ההערכים הפנימית שלו/שלה. מערכת של מוסר, הסתכלות והבנה אישית של מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור ולכל אחד יש את ה"כן" ו"לא" האישי שלו המותאמם למי שהוא.
3. שבו שני ההורים ביחד, ובררו מה עבורכם הם "הקוים האדומים" – למה אתם לא תסכימו או אינכם מוכנים בשום פנים ואופן לקבל בהתנהגות של הילד.
4. עירכו רשימה,רשימה מוסכמת על שניכם, של אותם נושאים שהם "יהרג ובל יעבור" בשבילכם. (למשל – שעת החזרה הביתה ממסיבה (לפי גיל) / התנהגות לאחים/אחיות/ דרך ביטוי ודיבור ועוד...) אלה הם נושאים  שאליהם אתם תגיבו באותה דרך/אופן  שהוחלט, בצורה תקיפה ועניינית ולא תזוזו מזה סנטימטר.
5. ציינו ליד כל אחד מה"לוואים שלכם" ברשימה שהכנתם את סדר החשיבות שלו עבורכם ההורים, ובחרו 5 נושאים, מתוך הרשימה וסדרו אותם לפי סדר החשיבות.(1-5).
6. כעת הורים יקרים, בחרו את הנושא (אחד) שהכי חשוב לכם כעת להתחיל לעמוד עליו ולהנחיל אותו לילדים והתחילו לעשותו. אבל רק אותו !
7. אתם ההורים צריכים לעמוד על דרך התגובה שלכם לנושא זה באופן רציף וקבוע, שזה אומר כי תמיד התגובה שלכם, בתחום הספציפי זה, תהיה זהה. זה חשוב מאוד. כי ילדים לומדים מההורים איך? מה ולמה?רק כאשר ההורים מגיבים פעם אחר פעם באופן זהה.
8. לגבי כל שאר הנושאים הקיימים ברשימה שהכנתם – אם הילד מתחיל להגיב ולהתנהג בהתאם לגבול אותו שמתם לו אתם יכולים להתחיל לעבור ל"לא" השני ברשימה. וכן הלאה.
באותם מקומות, סיטואציות, שבהם אינכם בטוחים מהי דרך התגובה הנכונה – אמרו לילד כי אתם תחשבו על מה שביקש, או מה שאמר, ותחזרו אליו מאוחר יותר עם תשובה. וחיזרו. לא לשכוח לחזור לילד עם התשובה/ההחלטה שלכם.

נסו זאת ותיווכחו.

ושוב..אשמח להיות לעזר בכל בקשה פניה או שאלה –

ורד בן צבי
בי"ס להורות – מרחבים פתוחים.

http://www.vered-benzvi.com/index.asp?itemid=economy%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8

*כל הזכויות שמורות לורד בן צבי

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

"קצר" 4 - על התפרצויות זעם אצל ילדים

התפרצויות של זעם וכעס אצל ילדים (האמת היא שזה גם אצל מבוגרים...) נובעות מתחושת בלבול פנימי, חוויה של חוסר אונים, תסכול.במצב כזה חווים הצפה ריגשית, המלווה בלחץ ומתח פנימי (רגשות) וחיצוני (בגוף).
אני מניחה כי מנסיונכם שלכם, ההורים, (גם בחיים שלכם עצמכם,) אתם מכירים כבר את הריטואל  שכאשר הרגש משתלט החשיבה הרציונלית המושכלת מתפוגגת. עבור ילדים זה וודאי וודאי בא לידי ביטוי ומה שנותר להם לעשות במצבים אלו הוא לבטא את התחושות שהם חווים - בבכי, בצעקות, בצרחות, בטריקת דלתות (בגילאים בוגרים), בזריקת ידיים ורגליים לכל הכיוונים ועוד..., (אתם ההורים בוודאי מכירים את דרכי הביטוי הרחב של ילדיכם במצביהם השונים.)
אז ככה...
1. כעס/הרמת קול של ההורה על הילד לא תעזור להוציאו ממצב זה.
2. תגובה פיזית – גם היא לא תעזור.
3. לשדל אותו/לשחד אותו להפסיק אולי יעזור אבל לא יועיל.
4. איומים – גם הם לא יתרמו לפתרון.


ההמלצה

יש להשאר לצד הילד (בשנות הילדות המוקדמות זה משמעותי מאוד) כאשר הוא במצב של הצפה ריגשית.לא לעזוב אותו לבד עם המצוקה שלו, לא לשלוח אותו לחדר שלו "להרגע" לבד, וגם לא לשים אותו בפינה עד שירגע – זוהי אינה הדרך שתורמת
לילדים.


למה?

ילדים (בעיקר צעירים מאוד) לא יודעים להרגע בכוחות עצמם משום שלא למדו כיצד עושים זאת.

במהלך גדילתם וצמיחתם , נתקלים הילדים בחייהם במצבים וסיטואציות  בפעם הראשונה בחייהם מאחר ופעמים רבות, אין להם את הידע והכלים להתמודד עם מצבים אלו, הרי שביטוי של מורת רוח או כעס מצד ההורה לא מציעה פתרון נאות לבעיה ומגבירה את הלחץ אצל הילד.

לפיכך, חשוב מאוד להבין, כי דווקא במקרים של תגובה קיצונית חריפה של הילד יש צורך, לפני הכל, להרגיע אותו על מנת שתוכלו לברר מהי הבעיה שלו ולעזור לו למצוא את הפתרון.

מה עושים?


1. לאמר לילד – "אני יודע(ת) שכעת אתה/את כועס/עצוב/פגוע כרגע. אני לא עוזב/עוזבת אותך . אני אעזור לך למצוא את הפתרון ועד שלא נמצא אותו, לא אעזוב אותך...".
2. לנסות לחבק את הילד/ה (. בהתחלה אולי תהיה התנגדות, אבל לאט לאט שירד הלחץ, הוא/היא יאפשרו זאת.). מגע גופני של חיבוק או ליטוף יוצר ההרגשה נעימה מאחר והוא מאוד מאוד מרגיע,ומרפה את תחושת המתיחות הקיימת בגוף כאשר נמצאים במצבים של הצפה ריגשית.
3. מצב כזה מאפשר לילד מצד אחד – להביע את ריגשותיו, מצד שני אין עליו לחץ לחדול כך יש לו לגיטימציה לבטא את מה שהוא מרגיש.(רגשות כידוע אמורות להיות לגיטימיות...)                       
3. לחכות עד שהילד יירגע, ואז לשאול ולברר מה היה הגפרור שהצית את האש .
4. מצב כזה מאפשר גם לכם ההורים להשאר רגועים, לקחת את הזמן שלכם, לנשום עמוק ו..להשהות את התגובה האוטומטית שלכם.



מה  יפנים וילמד הילד דרך התנהגות זו שלכם:


1. האופן שבו ההורה מתנהג עם הילד הוא המקור העיקרי שמלמד אותו איך להתנהג עם עצמו.
2. הילד ילמד כי מותר לו להביע רגשות .
3. הילד ילמד כיצד להרגיע את עצמו בכוחות עצמו ולהחזיר לעצמו את האיזון הפנימי –זה ילמד באמצעות "הקול המרגיע" של ההורה – דרך ההתנהגות שלכם עמו בשלב הלחץ דהיינו – מה ההורה אומר ומה הוא עושה למול הילד בעת המצוקה.
4. הילד גם יבין כי ישנן דרכי פתרון לנושאים שונים – וכי הוא יכול למצוא דרך לפתור כל בעיה שתצוץ בחייו – זאת יסיק מכך שכאשר יירגע הילד,ההורה ישאל ויברר מה היתה הסיבה לרגשות שעלו, וגם יבחן עם הילד דרכים לפתרון.
5. הילד ילמד לדחות סיפוקים מיידיים – זוהי נקודה חשובה ...שימו לב ! קורה לעיתים שגם לאחר שבררתם מה הבעיה ומהו מקור הלחץ של הילד, לא בטוח שיהיו לכם פתרונות מיידים להציע לילד, אלא תיווכחו, כי גם אתם ההורים, צריכים לשקול מהו הפתרון או מהי דרך התגובה הנכונה או מה נכון לעשות על מנת לפתור את בעיית הילד.
אני ממליצה שאם אכן זה קורה לכם ההורים– אמרו לילד " אני לא יודע כרגע מהו הפתרון לעניין, אבל אני לא עוזב/ת אותך ואני אעזור לך לחפש פתרון עד שנמצא את הפתרון שיהיה נכון לך"...( אתם יכולים לבחור את המילים שלכם הפרטיות לעניין ) רק שימו לב לכך כי הילד כבר רגוע (הוא יצא מהלחץ)אתם רגועים (כי הילד נרגע) וזאת למרות שטרם נמצא פתרון הולם.
המילים הנאמרות על ידי ההורה, הדרך הרגועה בה מתנהל ההורה,כל זאת מלמד את הילד כי גם אם לא מוצאים פתרון מיידי לבעיה זה לא סוף העולם,אין צורך להכנס ללחץ,יש מקום וזמן לחפש את הפתרון ההולם.                                                                 
בתהליך הגדילה וההתבגרות ילמד ילדכם, כי קיימת אפשרות להתמודד בהצלחה עם מצבים של הצפה ריגשית ,(פעמים רבות, הילד לומד הרבה יותר מכך – הוא לומד איך למנוע מעצמו להכנס למצבים של אובדן שליטה ריגשית, מאחר והוא לומד להשתמש בעצמו במילים שאתם השתמשתם). בבגרות יתנהל באופן שקול ומושכל גם בחייו הבוגרים, בהם  יתקל, ללא ספק, בבעיות ובאתגרים שלא יהיה לו עבורם פתרון מיידי.הידיעה והיכולת להרגיע את המהומה הפנימית, לאזן את הרגשות ולהוריד את הלחץ, תאפשר לו לדחות את הצורך במענה מיידי ותתן בידיו את הזמן לחיפוש מושכל של הפתרון הנכון בעבורו.
6. משהו חשוב לכם ההורים -  אין זה מספיק פעם אחת או פעמיים להתנהג בדרך מסויימת, אין זה תורם להתנהל בדך אחת פעם אחת  ופעם אחרת בדרך שונה (כי אז אין יכולת למידה) אלא, כל פעם שהילד מתנהג באופן הספציפי איתו בחרתם להתמודד, התגובה שלכם צריכה להיות זהה,עוקבת ורציפה.

בהצלחה.

לידיעתכם - פתחנו תחת הכותרת "דיונים" בדף הקבוצה של "מרחבים פתוחים" בפייסבוק אפשרות להעלאת שאלות ולקבלת תשובות. הנה הלינק :
http://www.facebook.com/vb.merhavimptuhim?v=app_2373072738&ref=mf#!/vb.merhavimptuhim?v=wall 

אתם מוזמנים.


ורד בן צבי
  
בית ספר להורות " מרחבים פתוחים"





כל הזכויות שמורות לורד בן צבי

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

"קצר" 3 - על תשומת לב...

לכל התנהגות של אדם ישנה תכלית וישנה מטרה מסוימת אותה רוצים להשיג . הקושי מתחיל בכך שלא תמיד אנו יודעים מהי התכלית האמיתית לפעולה שבה נקטנו.
גם אצל ילד תופס כלל זה ופעמים רבות, כמו אצלנו הבוגרים, גם לילדים ישנם מניעים הנסתרים מעיניהם ומהבנתם.
אם אנו רוצים לעזור לילד לשנות את הדרך של הפעולה שלו, אנחנו קודם כל צריכים להבין מה הניע/מניע  את הילד לבחור בדרך הפעולה שבה בחר.
ילדים רבים מפגינים התנהגות כועסת, זעפנית, או איזשהו ביטוי "צורם" אחר כי יש להם מטרה נסתרת – המטרה היא לקבל את תשומת הלב של ההורה.
אני אישית, לא מאמינה בהגדרה של "תשומת לב שלילית" מאחר וזוהי הגדרת צורך מסויים לחיוב או לשלילה וצרכים אינם שליליים ואינם חיוביים. הם פשוט צרכים . כך גם תשומת לב. תשומת לב היא תשומת לב,- לא שלילית ולא חיובית.היא רק תשומת לב.
 ילדים רבים למדו כי על מנת לקבל את תשומת הלב מההורה, הם צריכים לנקוט בפעולה מסויימת שאותה הפנימו באירועים קודמים,  שהתנהגות מסויימת שלהם, מזכה אותם  בתשומת הלב המלאה של ההורה.
למשל – אם יושבים עם אחד הילדים, ( או עם כולם), כאשר ההורה עסוק בשלו..., (כותב, מנקה, מבשל, קורא עיתון ועוד..) והילד עסוק בשלו , ( קורא, משחק בלגו, מצייר..) בשלב מסויים, תוך כדי עשייה, הילד פתאום מתנהג כך
1. מתחיל לדפוק ולבעוט בכסא.
2. מפזר את כל הצעצועים
3. פונה אל ההורה בבקשה כי יעשה משהו עבורו...ועוד...
הוא מאותת על משהו שמתרחש אצלו.מאחר וילדים מתקשים להגדיר ולהסביר לעצמו ולהורה מה בדיוק קורה להם – הוא פותח "חזית" התנהגות אחרת
<span>טיפ </span>
1. אתם יכולים להבין, לגלות, ולזהות מהי סיבת ההתנהגות של הילד, ע"י בדיקת <span>התוצאות אותם הוא משיג בהתנהגות זו.</span>
2. תחושת השייכות של הילד לתא המשפחתי הינה צורך יסודי, הילד עסוק בלמצוא דרכים אשר יביאו אותו להרגיש שייך – ואין כל ספק כי תשומת הלב היא אחת מהדרכים בהם חווים שייכות – (מישהו מקשיב , או מישהו מתייחס..).
3. כל דרך שבה יבחר הורה להגיב תחזק את האופן בה יפעל הילד על מנת להשיג את תשומת הלב ותחושת השייכות.
4. לפיכך הפעולה אותה נוקט הילד היא הדרך בה הבין שבאמצעותה יוכל לקבל את תשומת הלב מכם.

<span>המלצה</span>
שימו לב בימים הקרובים, מה הילד מקבל או משיג כאשר הוא נוקט בדרך פעולה כלשהי..(הבינו כי נזיפה, כעס, הרמת קול, או הפעלת כוח – בשביל הילד זוהי תשומת לב לכל דבר ועניין!!!!)
כאשר תזהו את התוצאה תוכלו להבין  גם מהו המניע לפעולה שלו, מהו הצורך האמיתי והבסיסי, וכשתדעו זאת תוכלו להתמודד עם הבעיה ההתנהגותית באופן שונה, וכך גם להשיג תוצאות אחרות.

בהצלחה.

ורד בן צבי
ב"יס להורות מרחבים פתוחים

"קצר" 2 - על כבוד הדדי

כבוד הדדי מבוסס על שיוויון בין שני בני אדם. אם רק צד אחד זוכה לכבוד – זהו לא שיוויון.יחס של כבוד לילד מראה לו כי אנחנו מחשיבים אותו כאדם היכול לקבל החלטות ממש כמונו.אין זה אומר כי הילד יכול לעשות את כל אותם הדברים שהורים/מבוגרים ממנו עושים, אבל לתת לילד את החופש להחליט בדברים הנוגעים להם כגון : איך להוציא את דמי הכיס שלהם, איך ומה לעשות בזמנם החופשי או לכבד אותם על הבחירה שלהם בחבריהם.

את ההחלטה של הילד יש לכבד – מה שמאפשר לילד לפתח כבוד עצמי וכבוד כלפי האחר שהרי ילדים לומדים מהמבוגרים שלצידם, ואם המבוגר שלצידם מכבד אותם, הם ילמדו, דרך ההתנהגות שלו כלפיהם, גם להתנהג כך עם עצמם וגם לכבד את האחר.
אם ההורים אינם מסכימים עם החלטתו של הילד או אינם רואים אותה בעין יפה – ניתן להעלות שיחה על הנושא המסויים.


טיפ 1 – אל תעשו זאת ברגע שזה קורה. למשל : עם הילד רב עם החבר שלו, והוא כעוס, מאוכזב ופגוע ובמקרה...רק במקרה..אתם לא ממש תמכתם בחברות הזו,ישנה לנו נטייה להגיב מיד – "לא נורא. מימלא הוא...", או, " ככה לא מתנהג חבר אמיתי.." ועוד כהנה וכהנה.
טיפ 2 – מומלץ לא לעשות את זה בהקשר לחבר/אירוע ספציפי אלא באופן כללי.

למה הכוונה?
עליכם לזכור כי פעמים רבות ילדים נתקלים בסיטואציות ומצבים בפעם הראשונה בחייהם, בניגוד לנו הבוגרים, שכבר התנסנו בסיטואציות דומות בחיינו , יש להבין כי אין לצפות מהם, שידעו כיצד להתנהל באופן שאנו יודעים.

אז מהי ההמלצה?רצוי כי תעלו שיחה ( על נושא של חברים למשל) מהי חברות? כיצד מתבטאת חברות? מה חשוב וערכי בחברות?
מתוך זאת אתם ניגשים לילד מתוך מקום של לימוד של משהו חדש וכך הילד יוכל להתחיל לספוג ולהפנים את האינפורמציה שנתתם לו ולהשתמש בה בחייו בהתאם לבחירה שלו.
גישה זו תבהיר לילד כי אתם אינכם מבקרים / שופטים את דרכו ועקב כך ישמר כבודו , אבל יחד עם זה אתם יוצרים אווירה של שיתוף ותמיכה המאפשרת אווירה טובה ונינוחה ביניכם

טיפים קצרים - "קצר" 1 - יחסי הורים וילדים

בית הספר להורות "מרחבים פתוחים" יעלה כל שבוע "קצרים" – טיפ קצר.
אנו נעלה אירוע / נושא אשר עשוי להתרחש, התרחש או מתרחש, בין הורים לילדים, נמתמקד בבעיה ספציפית אחת ונציע דרכי פתרון והתמודדות עם הנושא.
אתם, כמובן,מוזמנים להעלות נושאים ודילמות הנוגעות לאינטרקציה שלכם עם ילדיכם.

והנה ה"קצר" הראשון:

1.כאשר אתם מעוניינים לשנות משהו בדרכי ההתנהגות שלכם למול ילדיכם, או להעביר מסר כלשהו לילדים, אל תחליטו ל"תקוף" את כל הבעיות ביחד.

2.ערכו רשימה של אותם נושאים אותם אתם רוצים להדגיש/לפתור/להתייחס בינכם ההורים.

3.לאחר שערכתם את הרשימה – החליטו מהם חמשת הנושאים שעבורכם הם בעדיפות ראשונה , וסדרו אותם לפי סדר החשיבות שהולם אתכם.

4.עכשיו בחרו את הנושא החשוב ביותר, הדחוף ביותר, לדעתכם – והתמקדו אך ורק בו.

5.ברגע שהחלטתם מהי דרך הפעולה/ התגובה עשו רק אותה.!! התמקדו רק בה !! ...

6.עשו אותה עד לרגע שבו השגתם את המטרה שהצבתם לכם – ורק לאחר מכן עברו לנושא השני, לאחר שפתרתם אותו,עברו לבא אחריו וכך הלאה....

7. באופן כזה תוכלו למקד את עצמכם, ובה בעת להיות ברורים ונהירים גם לילדים.