על הדבש ועל העוקץ
משחר האנושות חיפשו האנשים אחר תשובה.תשובה לשאלה שהופיעה בדרכים שונות, ע"י אנשים שונים. שאלה שמהותה היתה בעצם, אולי, סוד הקיום האנושי.
משחר האנושות ניתנו תשובות לשאלה אותה נשאו בני האדם על שיפתותיהם. התשובה ניתנה ע"י אנשים שונים, במקומות שונים ברחבי העולם.
התשובה לשאלה היתה זהה בכל המקומות וע"י כל אותם אנשים שהיו אנשי דת, תורה, פילוסופים, הוגי דעות ואנשי יום-יום שניסו להסביר לאנשי העולם את תשובתם.
תשובה שהיתה כה פשוטה ויחד עם זה כה מורכבת לביצוע. והתשובה אמרה כי כל אשר מחפשים הם, נמצא בתוכם. כי על כל אחד להפנות מבטו פנימה ושם יוכל למצוא את התשובה/ התשובות לשאלות גדולות כקטנות.
ישנן דרכים רבות להגיע לתוצאה. ישנן דרכים רבות ומגוונות בהם כל אחד יכול לפסוע, לאמץ לעצמו, למקום אליו עליו לשאת את עיניו ולהגיע שמה.
השאלה הופיעה באופנים שונים : "מהי מהות הקיום" ?, " מהי המשמעות של החיים"?, "מי אני ומה אני, בקיום זה"?, " כיצד אוכל להגיע לשקט ולשלווה"?, " מה עלי לעשות"?, ", מהו הייעוד שלי"?, "כיצד אוכל להכניס שמחה לתוך חיי?", ועוד שאלות כהנה וכהנה שכולן סובבות סביב אותה שאלה.
לכל אדם יש את הדרך המתאימה לו להגיע למקום שחפצה נפשו, וכמו שאין אדם הדומה לרעהו באופן מוחלט, כך אין דרך, אשר מתאימה לכולם אלא קיימות דרכים שונות, זאת על מנת לייצר מענה רלוונטי לכל אדם באשר הוא, ובהתאמה.
החיפוש הבלתי נלאה אחר האושר הבלתי מושג, התמקד רובו ככולו , בעולם החיצון. בנישואין,... בקריירה...וככל שהשיגו יותר, גילו אותם פרטים כי האושר המשיך לחמוק כערפל המתפוגג בין אצבעותיהם.
לא התואר, לא המעמד, לא הכסף בחשבון הבנק, לא המכוניות והבגדים היפים אשר עטו לגופם – כל אלה לא הביאו למזור בנשמתם.
והסוד הידוע היה כי על מנת להשיג את אושרם היה עליהם, להתבונן לתוכם, וכי מעשה זה אינו קל.
כלל וכלל לא.
מעשה זה , דורש פעולה עמוקה, מתמשכת, וחוקרת. וכי לא מיד ימצאו את אשר חפצו, אלא ילכו בדרך עקלקלה ופתלתלה זו, למשך זמן.
כי אין זה דומה לרכישת דבר מה הבא מן החומר, אלא, דרוש לכך זמן, אורך רוח, משמעת והתמדה.
וכאשר סוף-סוף יגיעו לנחלה, ימצאו כי עליהם להמשיך ולתחזקה, עד אחרית ימיהם.
המונים רצו , רבים הגיעו, אך מעטים זכו להחזיק באשר מצאו, עד הגיע זמנם.
אין תימה עם כך, שאיבדו את אמונתם כי ביכולתם להגיע לחיים מספקים ומהנים. עד כדי כך שרבים מאמינים כי זוהי בדיחה גרועה, על חשבונם, שהופצה על ידי משיחי שקר.
ובאמת, היום שמתבוננים על העולם, הרווי בדם שנשפך במלחמות אינסופיות, באיבוד אמונתם של אנשים בטוב ליבו של האחר, בסיכסוכים יומיומיים קטנים, בסיכסוכים גדולים של מדינות המשפיע על חיי אזרחיהן, בעצב, בצער ובעגמת הנפש הקיימת בעולם, נדמה לעיתים, כי כל מה שנותר הוא להנהן בראש בספקנות רבה, ללגלג ולצחוק על אותם ספורים אשר מצאו תשובה ומנסים, בכל יום ויום מחדש, להנחילה לאחר.
כי באמונתם שלהם הם מחזיקים ובה אין מקום לתורות/ דרכים/ רעיונות כאלו, משום, שאלה מסיטים את תשומת הלב, למקום שהוא אינו מביא לתמורה מיידית חיצונית הנמדדת במשקל מטבעות הכסף, או בתכשיטי הזהב.
כי כל אלה מדידים המה, נגישים (כמובן לא לכל אחד) ומספקים מענה מוחשי שאפשר לראותו, למששו או להריחו.
וכל דבר שאינו כך הרי בטל הוא.
כמנטור יודעת אני מתוך עבודתי רבת השנים, כי אין אדם אשר מצא את אושרו ומילא את החלל אשר בליבו במטבעות רבות של זהב, בבית נאה וכלים נאים אשר כמצויין הם רק " מרחיבים דעתו של אדם" או שהגיע לאושר מכך שזכות קיומו מזוהה עם מה שיש לו או עם מי שהוא מתרועע. לא ולא.
כמנטור אני יודעת כי יש יכולת להפוך את הקערה על פיה ואכן להשיג את אותו דבר חמקמק שרבים חווים אותו מידי פעם (בעיקר בחופשות) איזהו שקט המשתרר בפנים ונותן מרגוע למוחנו השוצף גועש ולליבנו הדואב.
בין התפקידים החשובים של המנטור, הוא ללמד ולהרחיב את היריעה . לתוח צוהר. לתת יד ולהנחות, ללוות את החניך עד שהוא מצליח לאחוז בכנפה של החוויה אותה הוא מחפש, ולהחזיק בה ולא לתת לה להשמט.
אפשר לחיות שונה. אפשר לחזור ולגלות את ההתרגשות, השמחה, ההנאה שאינה מותנית בכל גורם חיצוני אלא באה מתוכנו. היא היא התחושה החמקמקה בה ניתן להציץ לעיתים כה רחוקות עד כי אנו מאמינים שהיא אשלייה.
כמנטור אני רואה זכות גדולה בכך שניתנה לי המתנה הזו, לעזור, לכוון, לתמוך, לעודד ולהעצים אנשים .
שלכם
ורד בן צבי
