חפש בבלוג זה

יום רביעי, 17 באפריל 2013

סיפור

       
           

קצב אחד, ששמר על חנותו, היה מופתע מאוד כאשר ראה כלב נכנס פנימה אל תוך החנות. הקצב ניסה להבריח את הכלב בכל מיני דרכים, אך הכלב חזר שוב לחנות.
לאחר כמה פעמים כאלה, התקרב הקצב אל הכלב וגילה לתדהמתו פתק בפיו של הכלב. בפתק היה כתוב: "אתה יכול להכין לי בבקשה 12 נקניקיות וצלע אחת של טלה? הכסף נמצא בפיו של הכלב."
הקצב הסתכל פנימה אל תוך פיו של הכלב, הפלא ופלא, היה שם שטר של 10 דולר. הוא לקח את הכסף והניח את הנקניקיות וצלע הטלה בתוך פיו של הכלב.
הקצב היה כה מלא התפעלות, שהחליט לעקוב אחר הכלב (השעה היתה שעת סגירה).
הלך הכלב לדרכו, ואחריו הקצב. לאחר זמן מה הגיעו למפגש מסילת רכבת.  הכלב הניח את השקית על הרצפה, לחץ על הכפתור שבצד הכביש  וחיכה עם השקית שוב בפיו. כאשר הרמזור התחלף לירוק חצה הכלב את הכביש, ואחריו הקצב.
לאחר כמה דקות הגיע הכלב אל תחנת אוטובוס והסתכל על לוחות הזמנים.
בשלב זה הקצב היה מלא התפעלות והערצה.
הכלב בדק את לוחות הזמנים ולאחר מכן התישב באחד המושבים בתחנה. כאשר הגיע אוטובוס, הלך הכלב קדימה, הסתכל על מספר הקו וחזר בחזרה למושבו שבתחנה.
לאחר מכן הגיע אוטובוס נוסף. שוב הלך הכלב קדימה, הסתכל על מספר הקו, חזר בחזרה ועלה לאוטובוס.
בשלב זה נשאר הקצב פעור פה. הוא המשיך לעקוב אחר הכלב ועלה לאוטובוס.
האוטובוס המשיך לנסוע בעיר כמספר דקות. לאחר מכן יצא את העיר והגיע לפרברי העיר. במהלך הנסיעה הכלב הביט בנוף בהנאה. לבסוף הוא קם, הלך לעבר הדלך הקדמית, עמד על שתי רגליו האחוריות ולחץ על הפעמון.
האוטובוס עצר. ירד הכלב עם המצרכים בפיו והלך במדרכה, בעוד הקצב ממשיך לעקוב אחריו. לאחר מכן הכלב הגיע אל אחד הבתים, פנה אל השביל, הגיע אל המדרגה שבכניסה והניח את הקניות על המדרגה.
לאחר מכן חזר אל השביל, רץ בחזרה לעבר הבית וזרק עצמו אל הדלת הראשית.
שוב: חזר אל השביל, רץ לעבר הבית וזרק עצמו אל הדלת הראשית.
לא נשמעה שום תגובה מבפנים.
חזר הכלב אל השביל, קפץ מעל קיר צר, הקיף את הגינה והגיע אל חלון. הוא היכה בראשו על החלון מספר פעמים. חזר בחזרה אל הקיר הצר, קפץ מעליו, חזר לדלת הראשית וחיכה.
בעוד הקצב מחכה, פתח אדם גדל מימדים את הדלת והחל להכות את הכלב. הבחור בעט בכלב, היכה אותו באגרופיו וקילל אותו.
מיד רץ הקצב ועצר אותו: "למען השם, מה אתה עושה? הכלב הזה גאון!!! בחיי שהוא יכול להיות בטלויזיה!
ענה הבחור: "לזה אתה קורא חכם? זו הפעם השניה שהכלב הטיפש הזה שכח את המפתחות שלו."

ועכשיו צא וחשוב :  

האם במערכות יחסים אני "בעליו של הכלב" או  "הכלב" או - אף אחד משניהם?




יום שישי, 17 ביוני 2011


הסחות דעת

היה פעם מנזר שחוקיו היו מחמירים ביותר. נדר של שתיקהלקחו על עצמם שבו אסור היה לדבר כלל. כל עשר שנים היה מותר לכל נזיר לומר שתי מילים בלבד.
לאחר שבילה את עשר השנים הראשונות שלו במנזר, ניגש נזיר אחד אל אב המנזר. "עברו עשר שנים," אמר אב המנזר, "מה הן שתי המילים שברצונך לומר?"

"
המיטה  קשה..." אמר הנזיר.

"
אני מבין," ענה אב המנזר.
עשר שנים מאוחר יותר, הנזיר חזר אל משרדו של אב המנזר. "עברו עוד עשר שנים," אמר אב המנזר. "מה הן שתי המילים שברצונך לומר?"

"
האוכל מגעיל..." אמר הנזיר.

"
אני מבין," ענה אב המנזר.
עברו עשר שנים נוספות והנזיר נפגש שוב עם אב המנזר אשר שאל, "מה הן שתי המילים עכשיו, לאחר עשר שנים אלו?"

"
אני עוזב!" אמר הנזיר.

"
ובכן, אני יכול להבין," ענה אב המנזר. "מאז שבאת אתה רק מתלונן."
(סיפור זן )
רבים מכם ודאי מכירים את הריטואל הבא – בערב כאשר אתם שוכבים במיטה,אתם מתכננים בראשכם את היום למחרת.עורכים רשימה (בראש) של אותם דברים שאתם צריכים לעשות, איך תעשו? באיזה סדר?אחר כך חושבים מה צריך להגיד"?, למי?, איך להגיד זאת?,איך להגיב לדברים או מעשים שנעשו ונאמרו לכם. ככה, מריצים סרטים בראש עד שהכל מסתדר ואתם יודיעם מה, איך , למה, ומתי – הכל מסתדר נפלא. אתם מחליטים כי מחר בבוקר תקומו ותעשו את כל אותם דברים אשר תכננתם,כמו שתכננתם,כעת אתם רגועים ואתם יכולים להרדם עם חיוך של שביעות רצון – ממחר הכל יהיה אחרת! ממחר אתם תעשו דברים אשר אתם רוצים – חייכם ישתנו!!! (מחר אתחיל דיאטה.....מוכר?)
ואז.. מפציע לו השחר על בוקר חדש,אתם קמים ממיטתכם החמה והנעימה איכשהו...ומגלים כי אין לכם את האנרגיה/החשק/המוטיבציה לעשות את מה שתכננתם. ו..הופ! חוזרים לישון. טוב, לא כולם חוזרים לישון לחלק אין פשוט ברירה והם חייבים לקום... אבל גם כאן, עושים דברים שונים ממה שתכננו ,משנים תוכניות והחלטות "בגלל ש... "או "מאחר ו.." . .
אם אכן מתחילים לבצע משהו כמתוכנן – זה לא מחזיק מעמד זמן רב(שעה/יום/שבוע). ככל שהזמן נוקף משתנה ההתייחסות ואיכשהו זונחים את התכנון או את הביצוע ומה שהיה כל כך ברור ומובן ומילא אתכם באנרגיה – מתמוסס לו ונמוג. קיים קושי רב בהתמדה ובהשגת המטרות בהם מעוניינים, עקב פערים, בין מה שמרגישים/חושבים לבין מה שעושים בפועל.
תמיד,אבל תמיד,קיימת/צצה לה סיבה "מוצדקת" מדוע לא יישמתם את מה שתכננתם, או מדוע לא המשכתם את מה שהתחלתם והסיבה, היא בדרך כלל, נוגעת לגורם חיצוני שבגללו לא הצלחתם/הספקתם לממש את רצונכם.

מה מפריע?, מה מסיט מהמטרה?, למה התלונות?, למה זה קורה?
יש פה מלחמה בין המתכנן (מחשבה)  לבין המבצע (הרצון / אנרגיההמופיעה כתחושה בגוף). כאשר חושבים ומתכננים לעשות משהו, עולה במקביל קול שני אשר פוסל את הקול הראשון.קול זה עולה בצורה של תחושה (בניגוד לתכנון שהוא עולה בצורה של מחשבה)., קול התחושה יכול להופיע בתחושה של כבדות, חוסר חשק, פחד, חשש, - ואז נוצר דיסוננס (פער), בין שני הקולות הללו (מחשבה למול הרגשה) המונע יציאלפעולה.ואז נוצר הבדל בין מה שאנו מרגישים שאנו רוצים לעשות לבין מה שאנו עושים בפועל.
הסיבה המרכזית לכך היא שיש התכתשות בין שני הקולות הללו בתוכנו. ההתכתשות הזו הינה תוצאה של תנאים מוקדמים. תנאים מוקדמים אלה הם משהו המוצב כתנאי שאם ימומש, ניתן יהיה להצליח להגיע לתוצאה בה חפצים, או, כסיבה בגללה אנו  לא מצליחים.

דוגמאות:
"אני לא מצליח להשיג ציונים טובים כי המורה שלי לא טוב." ( כאן עולים ההסברים כמה המורה לא טוב).
 "אני לא מתקדם בעבודה כי הבוס שלי פוחד שקידום שלי יאיים עליו". ( כאן עולים ההסברים למה לא             להגדיל ראש)
 "בן- הזוג שלי חייב להיות ......אחרת אין על מה לדבר !" או "בת הזוג שלי חייבת להיות...... אחרת אין         מה לדבר"! (כאן עולות הסיבות לכך שאין זוגיות )
 "יופי של רעיון אבל .." (וכאן עולים כל הצידוקים ללמה לא או לקשיים הצפויים)
"אני רוצה אבל ".... ( וכאן עולים כל הצידוקים מדוע לא אוכל )
"אם ההורים שלי היו נותנים / עושים עבורי  את מה שכל ההורים האחרים עושים ונותנים לילדים שלהם גם     אני הייתי מסודר היום כלכלית...אני לא קיבלתי כלום .. אני כועס עליהם.. הם אשמים במצבי הלא טובֱֱ! "(   כאן מגיעים ההסברים מדוע עצבניים, אומללים).
אלה הם התנאים וסיבות לכך שלא מצליחים להגשים את המאוויים– יש תנאי להשיג את התוצאה אותה רוצים ותמיד הם קשורים לגורם/ סיבה חיצונית  "..בגלל  זה.."  – עצם התנאי הוא הסיבה לכך כי לא מצליחים לממש את מה שרוצים. וכך יום רודף יום. שנה רודפת שנה.
 הנזיר שלנו במשל הגיע למנזר על מנת להשתלב באורח חיי המנזר, או אולי רצה ללמוד את תורתם, נהיר הוא כי היו לו תנאים מוקדמים להשגת מטרה זו : מיטה נוחה ואוכל טעים. בלי זה הוא לא מוכן. בכל שלוש שנות חייו במנזר, זהו הדבר שהעסיק את מוחו יותר מכל.
מקורם של קולות אלו שייך למחוז הילדות, לדרך ההתפתחות , להבנות אותן רכשתם והפנמתם. אם שמעתם רבות את המילה " אבל" או את המילה  "אם " או את המילה " בגלל..", כל המילים הללו הן מילות התנייה,
מכאן שאכאשר שאתם מסיימים לתכנן משהו, מיד יש "אבל".. מיד עולה התניה חדשה (הסיבה למה אי אפשר). הכל בתנאים. הכל מותנה.
הבעיה המרכזית עם התניות היא שלא ניתן להתווכח איתן. קשה מאוד להפריך אותן והם בנויות כך שגם אתם עצמכם, חושבים ומרגישים, שזה נכון זוהי האמת. עבורכם זה כך ובוודאי לכל אותם  אנשים שאתם משתפים . עוד נחווה, כתוצאה של ההתניות, תחושה של תקיעות, קושי בקבלת החלטות, חוסר שביעות רצון מתמשך, ומעל לכל  אמונה אמיתית , שאלה הם החיים. האמונה שצריכים להיות תנאים מסויימים שיתקיימו על מנת שהדעת לא תוסח, על מנת שניתן יהיה להתמקד ולהתרכז צריך קודם כל להיות מענה ל-א., ל-ב.,  ל-ג, כזה או אחר. למעשה זהו שורש הבעיה . זוהי תלות שהיא סוגיה ריגשית שאין לה ולא כלום עם הנסיבות החיצוניות. גם שהנסיבות הללו משתפרות התלות הזו נמשכת.
כמנטור אני נתקלת רבות בבעיה זו. למעשה גם אנשים אשר מצליחים בקריירה, אנשים שיש להם יציבות כלכלית, נשואים גרושים או רווקים, אצל רוב רובם צפה בשלב זה הבעיה הזו. כמנטור נהיר לי כי זב אחד מחסמי ההצלחה המרכזיים בחייהם של רבים. תוכנית המנטורינג כוללת בתוכה לימוד והעברת כלים חדשים לחניכי. חלק מהלימוד הוא הידע כיצד להתמודד עם מצבים מצוקות מסוג זה. יש לזה פתרון ויש דרך להשקיט קולות אלו ולקחת את היזמה ולהצליח בה.
הדרך היא לפתח ולחזק את קול הסמכות. מהי סמכות? – על כך במאמר הבא שלי.
היו ברוכים
ורד בן צבי

יום שבת, 4 ביוני 2011


ידיעה, עיבוד מידע ותודעה
מתוך הבלוג של נינה רמון)
 ההישרדות כתפיסה בחיי היומיום
אמרנו : השרדות, חיים כמאבק, כמלחמה. או-קיי. טבעי לחלוטין. הישרדות היא א-ב בסיסי.
ראשית לכל – אנחנו חלק מהטבע. בעלי חיים, מערכות ביולוגיות. כחלק מהטבע , חלים עלינו חוקיו: אנחנו נולדים, חיים, מולידים צאצאים, מנסים לשרוד ומתים. ההישרדות שלנו תלויה בצרכים בסיסיים.
סיפוק צרכים
מה זה צורך? צורך זה הכרח קיומי.
 הוא פנימי לקיום: צריך לאכול, צריך לשתות, צריך לעשות צרכים, צריך מחסה, אחרת אנחנו פשוט לא שורדים. צורך הוא אינסטינקט בסיסי, ראשוני, שמכוון להשרדות. הצורך שולט בנו, לא אנו שולטים בו. המערכת השולטת של הצרכים הללו נמצאת במוח, באמיגדלה שבמערכת הלימבית, המכונה גם " מוח יונקים קדום" ו " מוח ריגשי".המערכת הלימבית היא מרכז הרגשות והבקרה ההורמונלית מרעב, צמא, שינה, ערות ושתן (=היפותאלמוס) ועד פחד, חרדה כעס וכד' (אמיגדלה שמחברת בין רגשות לקלט חושי מהסביבה וזיכרון ( -= היפוקמפוס ואמיגדלה). כמו כן היא שותפה להנאה, התנהגות מינית, חברתית, והיבטים שונים של למידה וזכרון.
עיבוד מידע
 מה שעוזר לנו לספק צרכים בסיסיים הוא עיבוד מידע. האופן בו מערכת ביולוגית חיה ושורדת תלוי במידה רבה באופן בו היא מעבדת מידע . כל המערכות הביולוגיות. אנחנו בתוכן, הן מערכות עיבוד מידע. מידע הוא מכלול הנתונים שיש לנו לגבי העולם ולגבי עצמנו. תוצאת עיבוד מידע זה – זוהי הידיעה. ברור שכדי לחיות ולשרוד אנחנו צריכים לדעת לזהות דברים, ולדעת מראש מה מועיל לנו ומה מזיק לנו. לדעת מראש – זהו הניבוי.
כלומר – ידיעה וניבוי, שנמצאים במשוואת האושר, הם לא ייחודיים לנו, הם קריטיים להישרדות של כל יצור חי. הידיעה היא צורך קיומי. הישרדותי.
איך מתבצע עיבוד המידע?
המוח הוא כלי עיבוד הנתונים. הוא מעבד את הגירויים שמנגנוני הקליטה ( חמשת החושים) מעבירים מהמציאות ומזינים את המוח בהתאם לנתונים גנטיים ( יכולת העיבוד) ולידע שנרכש במהלך החיים.
העיבוד מתבצע על ידי סינון הנתונים הרלבנטיים לקיום והשרדות מתוך המכלול שהמציאות מספקת וגיבושו ל " משפך" של קטגוריות. אף מערכת ביולוגית לא מסוגלת לקלוט לתפוס ולעבד את כל מה שיש במציאות.
סינון הנתונים מתוך המציאות הוא שרירותי, ונעשה על פי הצרכים הייחודיים של כל מערכת ביולוגית, ועל-פי יכולות עיבוד המידע שלה, והוא נעשה ביעילות מירבית.
יעילות זו תלויה ביחס בין כמות המשאבים שמערכת ביולוגית משקיעה בסינון הנתונים ליכולת הניבוי שהיא מפיקה מאותם משאבים. ניבוי משמעו הישרדות.  כלומר יעילות זו פירושה שלא מבזבזים אנרגייה על מה שאינו קריטי להישרדות וברור שככל שהמערכת הביולוגית יעילה יותר – סיכויי ההישרדות שלה גבוהים יותר!

אם כן :
מערכת ביולוגית רוכשת מידע על סביבתה ועל פעילות הגומלין של עצמה עם סביבה זו, מזהה סדירויות במידע שרכשה, מגבשת את הסדירויות הללו לאיזו סכימה או דגם ופועלת בתוך העולם הממשי בהסתמך על סכימה זו.(מארי-גל-מן, הקווארק והיגואר, עמ' 33 -35 קורא לכך " מערכת סתגלתנית מורכבת").
אבל - ידיעה זו וכוחות הניבוי שלה אינן קשורות בכוח ושליטה.
התודעה
עיבוד המידע מתבצע במוח – בתודעה. התודעה היא כושר מנטלי שבאמצעותו אנו מעבדים מידע. כלי הכרה זה מכיל שלושה כשרים:
תבונה  -  היכולת לעבד נתונים שנקלטים במוח, בדרך-כלל באופן דיסקורסיבי, שיטתי, ובעקבות זאת להפיק מידע מסוים. באיזה אופו העיבוד מתבצע? זה כבר תלוי ביכולות מנטליות. ( כאן השימוש במושג תבונה הוא במובן של יכול עיבוד מידע באופן כללי ולא חשיבה רציונלית).
ידיעה ישירה, מיידית  -  היכולת להפיק מידע באופן מיידי, ישיר ללא תיווך השכל, התבונה. היא לא ניתנת לפירוק לגורמים. היא מעין מכלול שמתקבל באחת. לכן אנו מכנים זאת ידיעה ישירה , אינטואיציה וגם הישרדות.
מידע גנטי  -  הגנום. מידע אבולוציוני שנמצבר ומאוחסן בגנום וגם אינטואיציה.
הפחד  -  נתון נוסף זה שאנו חולקים עם בעלי חיים קשור גם הוא לידיעה וליכול הישרדות והוא הפחד. פחד הוא תגובה איסטנקטיבית כלפי כל מה שמאיים על הבטחון שבהמשך הקיום. הוא הגילוי הראשוני והעמוק ביותר של יצר הקיום. הוא מתעורר כל פעם שאנו חשים שמשהו מאיים על חיינו. הוא בבחינת פעמון האזעקה המתריע בפנינו על כל סכנה. זוהי תגובת ההילחם – או ברח – שמאופיינת בעיקרה בכעס ותוקפנות. במצב של סכנה אין אופציות ,יש רק או-או. הפעמון הזה נמצא גם  במוח הריגשי.
כלומר : במצבים הישרדותיים – מה שמפעיל אותנו במטרה להגן על קיומנו הוא המוח הריגשי.
אם כן : הידיעה היא צורך הישרדותי במקורה, כי היא מספקת בטחון. היא וודאות קיומית.
אז למה זה לא קורה? הרי אנחנו לא עוד סתם מערכת ביולוגית פחדנית וסתגלנית שמעבדת מידע לצורך השרדות. אנחנו הומו-סאפיינס.
זה לא קורה כי עבורנו אי-וודאות פירושה להיות בטוחים גם במחר.שהכל יהיה ידוע מובן וצפוי כדי שנוכל להתכונן כראוי ולשלוט בתוצאות. הציפייה לידיעה וודאית כזו היא תוצאה של התודעה העצמית כפי שאנחנו בתרבות המערבית עיצבנו אותה.
התודעה העצמית היא הכושר לרפלכסיה : היכולת לחשוב על המחשבות שלנו ועל התחושות שלנו ועל העולם ולשאול לגביהם איך ולמה. השאלות הללו, מיוחדות ככל הנראה לאדם בלבד. יכולות החשיבה הללו מצויות בקליפת המוח ( קורטקס) ובקליפת המוח החדשה ( ניאו-קורטקס), שהוא ה 1/3 הקדמי של הקורטקס, שם מתרחשות הפעילויות המורכבות יותר כמו : שפה, קריאה, למידה, הבנת-מוסיקה – יכולות הפשטה והכללה של אונת המצח השמאלית – זהו מעבד העל של המוח. הוא האחראי לתהליכים  הוספנו גם את עצמנו כנתון נוסף לחקירה.
אנחנו ככל הנראה מודעים לעיבוד המידע המתרחש בקליפת המוח ובקליפת המוח החדשה ולכן זהו החלק המודע של המוח. זהו למעשה מה שאנחנו מכנים "תודעה עצמית", "מודעות" אנחנו מודעים (תודעה עצמית) לידיעה התבונית ולידיעה הישירה האינטואיטיבית.

ככל שהתפתחנו ובעיקר אנחנו בתרבות המערבית, פיתחנו יכולת זו לרמה בה אנחנו יכולים להציב עצמנו מול עצמנו, ולהתייחס אל עצמנו ( גוף, מחשבה, תחושה וכד') כאובייקט חקירה כמו העץ והאבן מולנו ( יכול שלא קיימת בחשיבה הקדומה הארכאית). כלומר – כחלק מתהליכי הסיווג והמיון של המציאות, הוספנו גם את עצמנו כנתון נוסף לחקירה. התודעה העצמית העמידה אותנו במשולב מול עצמנו ומול העולם ובעימות מתמיד : זו הדואליות הכפולה בה אנו חיים כי שאלות ה=איך וה- למה נמצאות רק בתודעה שלנו, ומקורן במודעות לצורך שלנו בוודאות קיומית מוחלטת מול עולם שלא יכול לספק וודאות שכזו.
היכולת לשאול שאלות פירושה יצירת שפה. כך, אנחנו נותנים שם לעצמנו, למחשבות, לתחושות, לדברים ושואלים עליהם שאלות. כל זה מתקיים רק בתודעה שלנו, הוא לא קיים בטבע. זה חלק מעיבוד המידע שלנו. הביטוי הראשון הוא תודעת ה- אני : זיהוי שלנו את עצמנו. ובכך כבר הפרדנו בינינו לבין העולם.            
בעיה נוספת היא, שברגע שהגדרנו חוויות ומחשבות ונתנו להם שם, צרבנו אותם בדיסק שנקרא מוח, ואנחנו יכולים לחשוב עליהם במנותק מהאירוע בו הם נוצרו. חלק בלתי נפרד מכך הוא יצירת מושגי הזמן : עבר-הווה-עתיד, שגם הם נמצאים רק בתודעה שלנו. כך אנחנו יכולים לחוות פחד בגלל אירוע עבר או אירוע  המושג עצמו גם כאשר אנחנו לא במצב הישרדות. דויסטויבסקי ש"דים" מתאר זאת יפה כאשר הוא אומר " באבן אין כאב. באימה מפני האבן יש כאב". התודעה העצמית מאפשרת לנו לפחד מהפחד.
אנחנו כל הזמו במצב של שיפוט וביקורת: אנחנו ותמונת הטוב שבתודעה שלנו מול מה שקיים במציאות. בבסיס השיפוט והביקורת נמצאים מחד צרכים וציפיות ותקוות שלנו – מה היינו רוצים שיהיה לנו כדי שיהיה לנו טוב, ומאידך שאיפה לבטחון קיומי ופחד מאי-סיפוק הצרכים. שני אלו נמצאים במוח הריגשי והם שולטים בנו.אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב – והמציאות לא כל-כך נענית לנו.
אנחנו כל הזמן ניצבים מול, בוחנים, שופטים מנסים לשנות, מדחיקים דברים בתקווה שאולי כך הם ייעלמו...ואנחנו כל הזמן מול העולם, מנסים להתאים אותו לראש שלנו, לתכני התודעה שלנו, למה שהיינו רוצים שיהיה. קאמי מגדיר זאת נפלא כאשר הוא אומר " האדם הוא החיה היחידה שמסרבת להיות מה שהיא".
מושגי מפתח בתפיסת קיום כזו
חיים כבעיה, כמלחמה, חוסר וודאות, חוסר בטחון קיומי, לנצח, לשלוט, כלומר – הישרדות. והמושג העיקרי והמרכזי, מטבע הדברים, כאשר אנחנו במלחמת קיום, בהישרדות, הוא – פחד.
מה קורה במוח שלנו במצב של פחד ?
אמרנו כי פחד הוא פעמון האזעקה שמתריע על סכנה קיומית, הוא נמצא במוח הריגשי = באמיגדלה שבמערכת הלימבית שבמוח. האמיגדלה מקושרת ישירות לקורטקס הפרה- פרונטלי ( המוח ההגיוני). התגובה שפחד מעורר הוא הילחם או ברח. במצב זה המוח ההגיוני נסגר, המוח הריגשי תופס פיקוד על הגוף – כאשר אנחנו במלחמת קיום – המוח הריגשי מכתיב את ההתנהלות שלנו וכעת כל משאבינו מופנים לטיפול בפחד הזה ולהשגת בטחון.
איך משיגים בטחון ? התשובה ידועה – כדי לשרוד אנחנו, כמו כל בעלי החיים, צריכים לדעת מראש – זהו הניבוי. אבל ניבוי גרידא לא מספיק. צריך יותר מזה ואנחנו גילינו מה צריך.
התודעה העצמית שהיא היכולת לשאול איך דברים קורים, הביאה לכך שהבנו שאם נדע את כל הגורמים המעורבים בתהליכים השונים נוכל גם לשלוט בהם . כלומר – הבנו שיכולת ניבוי יכולה להביא גם ליכולת שליטה וזה יצר באופן בלתי נמנע את הצורך בשליטה. את הצורך הזה בשליטה העברנו גם לאופן ידיעה נוסף שיש לנו כחלק מהתודעה העצמית והיא ידיעת המשמעות.
כחלק מהצורך לדעת, המודעות לידיעה ועיבוד החוויה לכלל מושגים והגדרות יצרה רובד נוסף שמצריך אף הוא ידיעה לצורך ניבוי ושליטה : ידיעת התכלית והכוונה שמאחורי האירוע, ה-למה, כדי שנוכל לדעת מהו הגורם לתהליך שמביא לתוצאה מסויימת, וכדי שנוכל לשלוט בתוצאה.

המאמר הוא מתוך הבלוג של נינה רמון " השלמות שבחוסר השלמות אי שם מעבר לקשת (חלק 2)"  פורסם ב- 2  לאוקטובר 2006 .


יום שבת, 28 במאי 2011

על הדבש ועל העוקץ


משחר האנושות חיפשו האנשים אחר תשובה.תשובה לשאלה שהופיעה בדרכים שונות, ע"י אנשים שונים. שאלה שמהותה היתה בעצם, אולי, סוד הקיום האנושי.
משחר האנושות ניתנו תשובות לשאלה אותה נשאו בני האדם על שיפתותיהם. התשובה ניתנה ע"י אנשים שונים, במקומות שונים ברחבי העולם.
התשובה לשאלה היתה זהה בכל המקומות וע"י כל אותם אנשים שהיו אנשי דת, תורה, פילוסופים, הוגי דעות ואנשי יום-יום שניסו להסביר לאנשי העולם את תשובתם.
תשובה שהיתה כה פשוטה ויחד עם זה כה מורכבת לביצוע. והתשובה אמרה כי כל אשר מחפשים הם, נמצא בתוכם. כי על כל אחד להפנות מבטו פנימה ושם יוכל למצוא את התשובה/ התשובות לשאלות גדולות כקטנות.
ישנן דרכים רבות להגיע לתוצאה. ישנן דרכים רבות ומגוונות בהם כל אחד יכול לפסוע, לאמץ לעצמו, למקום אליו עליו לשאת את עיניו ולהגיע שמה.
השאלה הופיעה באופנים שונים : "מהי מהות הקיום" ?, " מהי המשמעות של החיים"?, "מי אני ומה אני, בקיום זה"?, " כיצד אוכל להגיע לשקט ולשלווה"?, " מה עלי לעשות"?, ", מהו הייעוד שלי"?, "כיצד אוכל להכניס שמחה לתוך חיי?", ועוד שאלות כהנה וכהנה שכולן סובבות סביב אותה שאלה.
לכל אדם יש את הדרך המתאימה לו להגיע למקום שחפצה נפשו, וכמו שאין אדם הדומה לרעהו באופן מוחלט, כך אין דרך, אשר מתאימה לכולם אלא קיימות דרכים שונות, זאת על מנת לייצר מענה רלוונטי לכל אדם באשר הוא, ובהתאמה.
החיפוש הבלתי נלאה אחר האושר הבלתי מושג, התמקד רובו ככולו , בעולם החיצון. בנישואין,... בקריירה...וככל שהשיגו יותר, גילו אותם פרטים כי האושר המשיך לחמוק כערפל  המתפוגג  בין אצבעותיהם.
לא התואר, לא המעמד, לא הכסף בחשבון הבנק, לא המכוניות והבגדים היפים אשר עטו לגופם – כל אלה לא הביאו למזור בנשמתם.
והסוד הידוע היה כי על מנת להשיג את אושרם היה עליהם, להתבונן לתוכם, וכי מעשה זה אינו קל.
כלל וכלל לא.
מעשה זה , דורש פעולה עמוקה, מתמשכת, וחוקרת. וכי לא מיד ימצאו את אשר חפצו, אלא ילכו בדרך עקלקלה ופתלתלה זו, למשך זמן.
כי אין זה דומה לרכישת דבר מה הבא מן החומר, אלא, דרוש לכך זמן, אורך רוח, משמעת והתמדה.
וכאשר סוף-סוף יגיעו לנחלה, ימצאו כי עליהם להמשיך ולתחזקה, עד אחרית ימיהם.
המונים רצו , רבים הגיעו, אך מעטים זכו להחזיק באשר מצאו, עד הגיע זמנם.
אין תימה עם כך, שאיבדו את אמונתם כי ביכולתם להגיע לחיים מספקים ומהנים. עד כדי כך שרבים מאמינים כי זוהי בדיחה גרועה, על חשבונם, שהופצה על ידי משיחי שקר.
ובאמת, היום שמתבוננים על העולם, הרווי בדם שנשפך במלחמות אינסופיות, באיבוד אמונתם של אנשים בטוב ליבו של האחר, בסיכסוכים יומיומיים קטנים, בסיכסוכים גדולים של מדינות המשפיע על חיי אזרחיהן, בעצב, בצער ובעגמת הנפש הקיימת בעולם, נדמה לעיתים, כי כל מה שנותר הוא להנהן בראש בספקנות רבה, ללגלג ולצחוק על אותם ספורים אשר מצאו תשובה ומנסים, בכל יום ויום מחדש, להנחילה לאחר.
כי באמונתם שלהם הם מחזיקים ובה אין מקום לתורות/ דרכים/ רעיונות כאלו, משום, שאלה מסיטים את תשומת הלב, למקום שהוא אינו מביא לתמורה מיידית חיצונית הנמדדת במשקל מטבעות הכסף, או בתכשיטי הזהב.
כי כל אלה מדידים המה, נגישים (כמובן לא לכל אחד) ומספקים מענה מוחשי שאפשר לראותו, למששו או להריחו.
וכל דבר שאינו כך הרי בטל הוא.
כמנטור יודעת אני מתוך עבודתי רבת השנים, כי אין אדם אשר מצא את אושרו ומילא את החלל אשר בליבו במטבעות רבות של זהב, בבית נאה וכלים נאים אשר כמצויין הם רק " מרחיבים דעתו של אדם" או שהגיע לאושר מכך שזכות קיומו מזוהה עם מה שיש לו או עם מי שהוא מתרועע. לא ולא.
כמנטור אני יודעת כי יש יכולת להפוך את הקערה על פיה ואכן להשיג את אותו דבר חמקמק שרבים חווים אותו מידי פעם (בעיקר בחופשות) איזהו שקט המשתרר בפנים ונותן מרגוע למוחנו השוצף גועש ולליבנו הדואב.
בין התפקידים החשובים של המנטור, הוא ללמד ולהרחיב את היריעה . לתוח צוהר. לתת יד ולהנחות, ללוות את החניך עד שהוא מצליח לאחוז בכנפה של החוויה אותה הוא מחפש, ולהחזיק בה ולא לתת לה להשמט.
אפשר לחיות שונה. אפשר לחזור ולגלות את ההתרגשות, השמחה, ההנאה שאינה מותנית בכל גורם חיצוני אלא באה מתוכנו. היא היא התחושה החמקמקה בה ניתן להציץ לעיתים כה רחוקות עד כי אנו מאמינים שהיא אשלייה.
כמנטור אני רואה זכות גדולה בכך שניתנה לי המתנה הזו, לעזור, לכוון, לתמוך, לעודד ולהעצים אנשים .

שלכם
ורד בן צבי



יום שישי, 27 במאי 2011

מתוך מנטורים בטכניון מהאתר של בוגרי הטכניון



ב"אודיסאה" של הומירוס מסופר על אודיסאוס, מלך איתאקה, שיצא למלחמת טרויה. הוא הפקיד את ממלכתו בידי ידידו, ששמו היה מנטור והוא גם מילא את תפקידו של אודיסאוס בחינוך בנו טלמכוס. הבסיס של מה שעשה בזמנו מנטור עם בנו של אודיסאוס נקרא לימים מנטורינג".
 
מה זה מנטורינג?
 
המילה מנטורינג (Mentoring) מגיעה מהשפה האנגלית ומוגדרת במילון על ידי הפירושים הבאים: חונכות, הכוונה, הדרכה וייעוץ.
 
מנטורינג זהי מסגרת מוגדרת של פגישות, לאורך תקופה, לאינטראקציה תהליכית בין מנטור (חונך) למנטי (חניך, אחד או יותר) שמטרתה הינה התפתחות אישית ומקצועית של המנטי. ההתפתחות מוגדרת על ידי שני הצדדים וצריך שיהיה לה ערך בעיני שני הצדדים.
 
מי צריך מנטורינג?
 
מנטורינג מתאים הן לאנשים פרטים, והן במסגרות עסקיות וארגוניות שונות הן בצורת עבודה של אחד על אחד והן בצורה של מנטורינג בצוותים או מנטורינג קבוצתי.
אנשים שמגיעים לתהליך מנטורינג הם אנשים שמעוניינים להגביר את רמת המודעות שלהם ולעשות מה שנדרש לעשות בכדי להפיק תוצאות טובות יותר בהתפתחותם האישית והמקצועית. החניך האידיאלי ("בר-מנטורינג") הוא אדם סקרן, אדם פתוח, אדם שצמא להתפתחות אישית, אדם שרעב להצלחה ומחויב לצמיחה וללמידה.
 
עקרונות תהליך המנטורינג:
 
1. עקרון התוכן- תהליך מנטורינג כולל אלמנט מאוד רחב של למידה, המנטור מקנה לחניך שלו ידע וכלים רבים ומסייע לו בפיתוח מיומנויות. זהו ידע שמעורר השראה ומניע לפעולה, ידע שמוביל להצלחה, ידע שמשחרר מחסומים ומאפשר צמיחה. זה נקרא התפתחות אישית וגדולתו של המנטור היא בכך שהוא שם את זה בתוך עקרונות פשוטים ומותאמים לסגנון הלמידה של החניך. בנוסף, במקרים מסוימים, מדובר גם בידע שממוקד בתחום ספציפי בו המתאמן מעוניין להתפתח.
2. עקרון התהליך- פעמים רבות יעניק מנטור תמיכה בהתלבטויות שונות והכוונה ממוקדת בתחום ספציפי בו הלקוח רוצה להשתפר. על המנטור ליצור תהליך המעודד התפתחות והשגת תוצאות רצויות בטווח הרחוק.
3. עקרון המודלינג- אם תיקחו בול עץ שרק החל לבעור ותניחו אותו ליד אחד שכבר בוער בעוצמה ולאחר זמן מה תפרידו ביניהם, בול העץ הראשון יבער כעת בעוצמה רבה יותר. מערכת היחסים שנוצרת בין מנטור לחניך שלו בעת תהליך מנטורינג, מאפשרת לחניך להידבק לאט לאט ב"אש" (המודעות והחוכמה) של המנטור. וזוהי למידה במיטבה!

יום שני, 16 במאי 2011



הטיפ היומי 





While we try to teach our children all about life, our children 
teach us what life is all about.
Angela Schwindt





יום שבת, 14 במאי 2011



מנטור אישי


כמנטור אישי אני מאמינה כי הכרחי הוא שיהיו  ביד המנטור כלים וידע נרחבים ובה בעת ממוקדים, אשר יאפשרו לפרט הלכה למעשה, להרחיב את גבולותיו האישיים ולפרוץ את מסגרותיו שלו.
בבסיס המנטורינג שלי מצוייה  דרך ייחודית ושונה אותה למדתי ובה אני עוסקת במהלך שמונה השנים האחרונות. דרך זו מתבססת על ספרו של דייויד סרוואן שרייבר " ללא פרויד וללא פרוזק". בחרתי הפעם לכלול קטע מפורט יותר מתוך הספר אשר מעניק לדעתי, תמונה רחבה ומפורטת יותר לעומקם של דברים.
מתוך הספר :
חיים יפים משמעותם היא היכולת לווסת את הרגשות באמצעות מענה רציונלי שעליו מופקד המוח הקוגנטיבי.
החלטות המתקבלות ללא מחשבה תחילה עלולות להפר את האיזון של יחסינו עם האחר ועם עצמנו.
ללא ריכוז, מחשבה ותכנון יש טלטלה בין סיכוני ההנאה לבין אלה של התסכול. במצב כזה אין אנו יכולים לשלוט במהלכי חיינו, הם מאבדים במהירות את משמעותם.

הדרך הטובה ביותר לתאר את האיזון בין השכל לרגש הוא מתגלם כיום במונח "אינטליגנציה ריגשת".
אינטיליגנציה ריגשית בהגדרתה הכללית ביותר מתייחסת לארבעה תיפקודים עיקריים:

1.      היכולת לזהות מצב רגשי שלנו ושל האחרים.
2.      היכולת להבין השתלשלות טבעית של הרגשות
3.      יכולת להפעיל שיקול דעת הנוגע לרגשותינו שלנו ושל האחר
4.      היכולת להתמודד עם רגשות שלנו ושל האחר.

אלה הן ארבע היכולות שהן ביסוד השליטה העצמית והצלחה בחברה וכתוצאה מכך, לתחושה של סיפוק והצלחה בחיים האישיים.

הבסיס הנדרש לכך הוא הכרת אדם את עצמו, איפוק, חמלה, שיתוף פעולה ויכולת בפתרון סכסוכים.
רוב האנשים, אם תשאל אותם, משוכנעים כי הם מצטיינים בכל ארבעת התחומים הללו – אבל הלכה למעשה לא כך הוא הדבר. בקרב מבוגרים קיים חוסר יכולת להבחין באופן ברור במצבים רגשיים שונים, זה אינו נדיר.

דוגמא

בקרב כמה מתמחים בארצות הברית, בעקבות לחץ בשל ימים שאין להם סוף, לילות תורנות אחת ל-4 ימים, נהגו לפצות את עצמם על כך באכילת יתר.
בשעה שגופם אמר להם "אני צריך לעצור קצת ולישון" – הם שמעו רק את ה"אני צריך" וענו לבקשה זו בדבר היחיד שהיה זמין מיידית – מסעדות המזון המהיר הפתוחה 24 שעות ביממה.
במצב שכזה, גילוי של אינטליגנציה רגשית משמעותה הוא הכללת כל ארבעת היכולות:

1.      תחילה – זיהוי מצב כמות שהוא (עייפות לא רעב)
2.      הכרת ההשתלשלות שלו – זה בא והולך במשך היום, כאשר דורשים יותר מדי מהגוף.
3.      הפעלת שיקול דעת בנושא – מיותר לאכול גלידה נוספת, להפך, זוהי מעמסה נוספת על הגוף + תחושת אשמה הנלווית לכך.
4.      לבסוף – התמודדות עם המצב בצורה הולמת – ללמוד לתת לגל העייפות לעבור, או לחילופין, לנוח במשך עשרים דקות.

הצורך למצוא פתרון מיידי ומענה, שיגרום להרגשה טובה נמצא עבורם דווקא במענה של המזנון המהיר ולוא דווקא בחיפוש / זיהוי המענה השלם אשר יספק להם את הפתרון האמיתי לבעיה שהתעוררה .


בסוף המאה העשרים דמאסיו החל לספק הסבר נוירולוגי למתח התמידי הקיים בין המוח הפרימיטיבי (הקרוי גם הלא מודע ) למוח הקוגניטיבי(הרציונלי).
עד אז שלטה תורתו של פרויד אשר הדגיש את קיומם של חלק מחיי הנפש, החורגים מתחום תשומת הלב המודעת - אותו חלק באדם הנסתר מעיניו, אבל בפועל, הוא זה המפעיל אותו בחיי היומיום.

דמאסיו טען כי חיי הנפש הם תוצאה של מאבק ומאמץ מתמיד בין שני מוחות.
מצד אחד - מוח קוגניטיבי שהוא החלק המודע, הרציונלי המופנה להתנהלות שלנו עם העולם החיצון. (מחוצה לנו)
מצד שני – מוח רגשי (מוח הישרדותי) שהוא לא מודע ועוסק קודם כל בהישרדות. המוח הלימבי/הישרדותי שולט על הרגשות ועל הפיזיולוגיה של הגוף. המוח ההישרדותי מנוי על ההגנה והשמירה של הפרט.

המוחות הללו הם עצמאיים ולכל אחד מהם יש תרומה שונה לאופן שבו אנו חווים את החיים ולהתנהלות והתנהגות שלנו.

מכאן שהמוח האנושי מכיל שני חלקים עיקריים:
בעומק המוח הרציונלי מצוי מוח שזהה למוח של הזוחלים והיונקים – (מוח לימבי) או מוח קדום שהוא השכבה הראשונה שהתהוותה בתהליך האבולוציה (עפ"י מחקריו של פול ברוקה) במהלך מיליוני שנות אבולוציה התפתחה סביבו שכבה עדכנית ומותאמת יותר הנקראת מוח חדש. המוח הלימבי/רגשי/הישרדותי.
מחקרים שונים שנעשו באוניברסיטת פיטסבורג הראו שאם מזריקים חומר המגרה ישירות את אותו חלק עמוק במוח הלימבי ישנה חוויה "טהורה" של פחד וחרדה שלא קשורה בשום אירוע או אובייקט חיצוני.
עיבוד האינפורמציה והמידע באמצעות מוח זה פרימטיבי הרבה יותר מהמוח הקוגניטיבי וחלק פרימיטיבי זה מהיר ומותאם לתגובות החיוניות להישרדות.(שמירה והגנה)
המשמעות היא כי ביער חשוך עלולה חתיכת עץ על הארץ הדומה לנחש לגרום לתגובה של פחד – זאת עוד לפני ששאר המוח יכול להשלים את ניתוח המידע ולהסיק כי מדובר בפריט שאינו מזיק.
המוח הרגשי משחרר, על בסיס אינפורמציה חלקית ולרוב לא נכונה, תגובת הישרדות הנראית לו מותאמת ובמרבית המקרים זו אינה התגובה הנכונה למצב.
המוח הלימבי/רגשי/הישרדותי מקבל כל הזמן מידע מחלקים שונים בגוף ובתוך כך מפקח על האיזון הפיזיולוגי – על הנשימה, קצב הלב, לחץ דם, תיאבון, שינה, יצר מיני מערכת העיכול, הורמונים וגם פעמים רבות תפקוד המערכת החיסונית.

המוח הקוגניטיבי/ רציונלי –הוא מעטפת המקיפה את המוח הריגשי/השרדותי, המורכבת משש שכבות נוירונים מובחנות, אחידות מאוד וערוכות באופן אופטימלי לעיבוד של מידע  כמו במיקרו מעבד.
חלק זה הוא מקום הדיבור והמחשבה, אחראי לקשב ולריכוז, למחוות המבוססות על תכנון ולהתנהגות מוסרית.

ניתן להבין מכך כי בתוך המוח הקוגניטיבי מצוי מוח רגשי שהוא מעין מוח בתוך מוח.
צורתו של המוח הריגשי / הישרדותי שונה, אופן ארגון התאים שלו שונה וגם התכונות הביוכימיות שלו שונות מהחלק הקוגניטיבי – שהוא מקום הדיבור והמחשבה.
פעמים רבות פועל החלק הריגשי/השרדותי בנפרד. לדיבור ולמחשבה יש השפעה מוגבלת על המוח הרגשי  ולא ניתן לתת לו פקודה להתגבר או להעלם בדרך שבה ניתן לתת למוח הקוגניטיבי פקודה לדבר או לשתוק.
שני המוחות קולטים את המידע מהעולם החיצון כמעט אותו הזמן. במוח הרגשי עיבוד הנתונים נעשה במהירות הבזק על מנת שניתן יהיה להוציא תגובה לסיטואציה הקיימת. תגובתו של המוח הריגשי חייבת להיות מהירה ומיידית מעצם היותו החלק המנוי על שמירה והגנה . לעומתו למוח הקוגניטיבי לוקח יותר זמן לעבד הנתונים, להסיק מסקנות, ולהוציא תגובה.

המוח הרגשי מצוי במצב מתמיד של כוננות ודריכות מתמדת. כאשר הוא מאתר מצב של סכנה – הוא מפעיל מיד מצב חירום, המבטל תוך אלפית השניה את כל פעילות המוח הקוגניטיבי ומפסיק את פעילותו.
דבר זה מאפשר למוח הריגשי/השרדותי להתרכז כל כולו מיד במה שחיוני להישרדות. כך יוצא כי הרפלקסים והפעולות האינסטקטיביות הן המשתלטות וקדימות זו מתחילה לשלוט בתיפקוד המנטלי, גורמת לאיבוד שליטה בזרם המחשבות ומונעת פעולה המותאמת לאינטרס הטוב ביותר של הפרט לטווח המיידי ולטווח הארוך.למערכת זו קוראים מערכת שלושת ה-F .
מערכת זו הנה סימפתטית. היא משחררת אנדרלין והיא זו השולטת בתגובות הלחימה בריחה וקפיאה במקום. פעילותה גורמת להאצת קצב הלב.
ישנה מערכת הקרויה "פרה-סימפתטית" המשחררת חומר שונה המלווה את מצבי ההרפיה והמנוחה והקרוי – אצטולכולין.

שני דברים אלו משפיעים על מערכת העצבים המרכזית – בנוסף לשחרור הורמונים הבאים ממערכת "הלב הקטן" שולחת לבסיס הגולגולת סיבים עצביים השולטים על פעילות המוח .שינויים אלו הם הגורמים להשתנות הנורמלית של קצב הלב  .
השתנות קצב הלב בין שתי פעימות הופכת להיות בלתי אחידה (כאוטית) במצבי לחץ/דחק/חרדה, לעומתה "קוהרנטית" נוצרת גורמת כאשר מחזוריות קצב הלב הופכת להיות אחידה, זה מתרחש במצבי שמחה/נינוחות, חמלה, הכרת תודה. למעשה ניתן להבין מכך כי המוח הרגשי הוא אחראי על הסדרת תחושת הנוחות הפסיכולוגית וחלק גדול מהפיזיולוגיה של הגוף.
למעשה בעיות רגשיות הן תוצאה של הפרעות תפקוד של המוח הרגשי. עבור רבים זה נובע מחוויות כואבות מן העבר ללא קשר עם ההווה. חוויות אלה נחקקות במוח הרגשי והן לעיתים קרובות ממשיכות לשלוט בתחושות שלנו ובהתנהגות שלנו כמה עשרות שנים מאוחר יותר.עם זאת למוח הרגשי ישנם מנגנונים טבעיים לריפוי עצמי – מדובר ביכולות מולדות להחזרת איזון והרגשה טובה ולכן, ניתן ל "תכנת מחדש " את המוח הרגשי כך שתגובותיו יתאימו להווה, ובמקום להגיב למצבים וסיטואציות בהווה על סמך מסקנות עבר, ניתן להתאימם באמצעות מנגנון הריפוי הטבעי של המוח, להווה. "

איך עושים זאת?

תכנות מחדש של המוח אפשרי באמצעות כלים מתאימים.
כמנטור אישי אני מלמדת, מרחיבה מעודדת ומעצימה את הפרט בתהליך המשלב בתוכו פרמטרים מספר :
1. למידה והעברת ידע – בבואנו להרחיב ולפרוץ גבולות אישיים על המנטור להקנות ידע וכלים בפיתוח מיומנויות וכישורים הנדרשים לצורך השינוי.
2. השראה  -  המנטור בעצם היותו מורה הדרך ביכולותיו ובידיעותיו הוא מעניק השראה ודוגמא אישית המאפשרת לפרט להסתמך על כך בתחילת הדרך, אבל לאט לאט הוא בונה בתוכו את המקור האישי שלו להשראה.
3.  יעוץ – למנטור יש את הכלים להתמקד גם בתמיכה והכוונה ממוקדת בנקודות התלבטות שונות וספציפיות למתן תמיכה ועזרה הנדרש על ידי הפרט.
4.  אימון -  במידת הצורך המנטור משתמש בכלים הלקוחים מעולם האימון.

למעשה המנטור מעביר את הפרט חניכה אישית המעניקה ערך משמעותי ומאפשרת מרחבים פתוחים פנימיים וחיצוניים.


לשרותכם בכל עת


ורד בן צבי

מנטור