מנטור אישי

כמנטור אישי אני מאמינה כי הכרחי הוא שיהיו  ביד המנטור כלים וידע נרחבים ובה בעת ממוקדים, אשר יאפשרו לפרט הלכה למעשה, להרחיב את גבולותיו האישיים ולפרוץ את מסגרותיו שלו.

בבסיס המנטורינג שלי מצוייה  דרך ייחודית ושונה אותה למדתי ובה אני עוסקת במהלך שמונה השנים האחרונות. דרך זו מתבססת על ספרו של דייויד סרוואן שרייבר " ללא פרויד וללא פרוזק". בחרתי הפעם לכלול קטע מפורט יותר מתוך הספר אשר מעניק לדעתי, תמונה רחבה ומפורטת יותר לעומקם של דברים.

מתוך הספר :

חיים יפים משמעותם היא היכולת לווסת את הרגשות באמצעות מענה רציונלי שעליו מופקד המוח הקוגנטיבי.

החלטות המתקבלות ללא מחשבה תחילה עלולות להפר את האיזון של יחסינו עם האחר ועם עצמנו.

ללא ריכוז, מחשבה ותכנון יש טלטלה בין סיכוני ההנאה לבין אלה של התסכול. במצב כזה אין אנו יכולים לשלוט במהלכי חיינו, הם מאבדים במהירות את משמעותם.

הדרך הטובה ביותר לתאר את האיזון בין השכל לרגש הוא מתגלם כיום במונח "אינטליגנציה ריגשת".

אינטיליגנציה ריגשית בהגדרתה הכללית ביותר מתייחסת לארבעה תיפקודים עיקריים:

1.      היכולת לזהות מצב רגשי שלנו ושל האחרים.

2.      היכולת להבין השתלשלות טבעית של הרגשות

3.      יכולת להפעיל שיקול דעת הנוגע לרגשותינו שלנו ושל האחר

4.      היכולת להתמודד עם רגשות שלנו ושל האחר.

אלה הן ארבע היכולות שהן ביסוד השליטה העצמית והצלחה בחברה וכתוצאה מכך, לתחושה של סיפוק והצלחה בחיים האישיים.

הבסיס הנדרש לכך הוא הכרת אדם את עצמו, איפוק, חמלה, שיתוף פעולה ויכולת בפתרון סכסוכים.

רוב האנשים, אם תשאל אותם, משוכנעים כי הם מצטיינים בכל ארבעת התחומים הללו – אבל הלכה למעשה לא כך הוא הדבר. בקרב מבוגרים קיים חוסר יכולת להבחין באופן ברור במצבים רגשיים שונים, זה אינו נדיר.

דוגמא

בקרב כמה מתמחים בארצות הברית, בעקבות לחץ בשל ימים שאין להם סוף, לילות תורנות אחת ל-4 ימים, נהגו לפצות את עצמם על כך באכילת יתר.

בשעה שגופם אמר להם "אני צריך לעצור קצת ולישון" – הם שמעו רק את ה"אני צריך" וענו לבקשה זו בדבר היחיד שהיה זמין מיידית – מסעדות המזון המהיר הפתוחה 24 שעות ביממה.

במצב שכזה, גילוי של אינטליגנציה רגשית משמעותה הוא הכללת כל ארבעת היכולות:

1.      תחילה – זיהוי מצב כמות שהוא (עייפות לא רעב)

2.      הכרת ההשתלשלות שלו – זה בא והולך במשך היום, כאשר דורשים יותר מדי מהגוף.

3.      הפעלת שיקול דעת בנושא – מיותר לאכול גלידה נוספת, להפך, זוהי מעמסה נוספת על הגוף + תחושת אשמה הנלווית לכך.

4.      לבסוף – התמודדות עם המצב בצורה הולמת – ללמוד לתת לגל העייפות לעבור, או לחילופין, לנוח במשך עשרים דקות.

הצורך למצוא פתרון מיידי ומענה, שיגרום להרגשה טובה נמצא עבורם דווקא במענה של המזנון המהיר ולוא דווקא בחיפוש / זיהוי המענה השלם אשר יספק להם את הפתרון האמיתי לבעיה שהתעוררה .

בסוף המאה העשרים דמאסיו החל לספק הסבר נוירולוגי למתח התמידי הקיים בין המוח הפרימיטיבי (הקרוי גם הלא מודע ) למוח הקוגניטיבי(הרציונלי).

עד אז שלטה תורתו של פרויד אשר הדגיש את קיומם של חלק מחיי הנפש, החורגים מתחום תשומת הלב המודעת - אותו חלק באדם הנסתר מעיניו, אבל בפועל, הוא זה המפעיל אותו בחיי היומיום.

דמאסיו טען כי חיי הנפש הם תוצאה של מאבק ומאמץ מתמיד בין שני מוחות.

מצד אחד - מוח קוגניטיבי שהוא החלק המודע, הרציונלי המופנה להתנהלות שלנו עם העולם החיצון. (מחוצה לנו)

מצד שני – מוח רגשי (מוח הישרדותי) שהוא לא מודע ועוסק קודם כל בהישרדות. המוח הלימבי/הישרדותי שולט על הרגשות ועל הפיזיולוגיה של הגוף. המוח ההישרדותי מנוי על ההגנה והשמירה של הפרט.

המוחות הללו הם עצמאיים ולכל אחד מהם יש תרומה שונה לאופן שבו אנו חווים את החיים ולהתנהלות והתנהגות שלנו.

מכאן שהמוח האנושי מכיל שני חלקים עיקריים:

בעומק המוח הרציונלי מצוי מוח שזהה למוח של הזוחלים והיונקים – (מוח לימבי) או מוח קדום שהוא השכבה הראשונה שהתהוותה בתהליך האבולוציה (עפ"י מחקריו של פול ברוקה) במהלך מיליוני שנות אבולוציה התפתחה סביבו שכבה עדכנית ומותאמת יותר הנקראת מוח חדש. המוח הלימבי/רגשי/הישרדותי.

מחקרים שונים שנעשו באוניברסיטת פיטסבורג הראו שאם מזריקים חומר המגרה ישירות את אותו חלק עמוק במוח הלימבי ישנה חוויה "טהורה" של פחד וחרדה שלא קשורה בשום אירוע או אובייקט חיצוני.

עיבוד האינפורמציה והמידע באמצעות מוח זה פרימטיבי הרבה יותר מהמוח הקוגניטיבי וחלק פרימיטיבי זה מהיר ומותאם לתגובות החיוניות להישרדות.(שמירה והגנה)

המשמעות היא כי ביער חשוך עלולה חתיכת עץ על הארץ הדומה לנחש לגרום לתגובה של פחד – זאת עוד לפני ששאר המוח יכול להשלים את ניתוח המידע ולהסיק כי מדובר בפריט שאינו מזיק.

המוח הרגשי משחרר, על בסיס אינפורמציה חלקית ולרוב לא נכונה, תגובת הישרדות הנראית לו מותאמת ובמרבית המקרים זו אינה התגובה הנכונה למצב.

המוח הלימבי/רגשי/הישרדותי מקבל כל הזמן מידע מחלקים שונים בגוף ובתוך כך מפקח על האיזון הפיזיולוגי – על הנשימה, קצב הלב, לחץ דם, תיאבון, שינה, יצר מיני מערכת העיכול, הורמונים וגם פעמים רבות תפקוד המערכת החיסונית.

המוח הקוגניטיבי/ רציונלי –הוא מעטפת המקיפה את המוח הריגשי/השרדותי, המורכבת משש שכבות נוירונים מובחנות, אחידות מאוד וערוכות באופן אופטימלי לעיבוד של מידע  כמו במיקרו מעבד.

חלק זה הוא מקום הדיבור והמחשבה, אחראי לקשב ולריכוז, למחוות המבוססות על תכנון ולהתנהגות מוסרית.

ניתן להבין מכך כי בתוך המוח הקוגניטיבי מצוי מוח רגשי שהוא מעין מוח בתוך מוח.

צורתו של המוח הריגשי / הישרדותי שונה, אופן ארגון התאים שלו שונה וגם התכונות הביוכימיות שלו שונות מהחלק הקוגניטיבי – שהוא מקום הדיבור והמחשבה.

פעמים רבות פועל החלק הריגשי/השרדותי בנפרד. לדיבור ולמחשבה יש השפעה מוגבלת על המוח הרגשי  ולא ניתן לתת לו פקודה להתגבר או להעלם בדרך שבה ניתן לתת למוח הקוגניטיבי פקודה לדבר או לשתוק.

שני המוחות קולטים את המידע מהעולם החיצון כמעט אותו הזמן. במוח הרגשי עיבוד הנתונים נעשה במהירות הבזק על מנת שניתן יהיה להוציא תגובה לסיטואציה הקיימת. תגובתו של המוח הריגשי חייבת להיות מהירה ומיידית מעצם היותו החלק המנוי על שמירה והגנה . לעומתו למוח הקוגניטיבי לוקח יותר זמן לעבד הנתונים, להסיק מסקנות, ולהוציא תגובה.

המוח הרגשי מצוי במצב מתמיד של כוננות ודריכות מתמדת. כאשר הוא מאתר מצב של סכנה – הוא מפעיל מיד מצב חירום, המבטל תוך אלפית השניה את כל פעילות המוח הקוגניטיבי ומפסיק את פעילותו.

דבר זה מאפשר למוח הריגשי/השרדותי להתרכז כל כולו מיד במה שחיוני להישרדות. כך יוצא כי הרפלקסים והפעולות האינסטקטיביות הן המשתלטות וקדימות זו מתחילה לשלוט בתיפקוד המנטלי, גורמת לאיבוד שליטה בזרם המחשבות ומונעת פעולה המותאמת לאינטרס הטוב ביותר של הפרט לטווח המיידי ולטווח הארוך.למערכת זו קוראים מערכת שלושת ה-F .

מערכת זו הנה סימפתטית. היא משחררת אנדרלין והיא זו השולטת בתגובות הלחימה בריחה וקפיאה במקום. פעילותה גורמת להאצת קצב הלב.

ישנה מערכת הקרויה "פרה-סימפתטית" המשחררת חומר שונה המלווה את מצבי ההרפיה והמנוחה והקרוי – אצטולכולין.

שני דברים אלו משפיעים על מערכת העצבים המרכזית – בנוסף לשחרור הורמונים הבאים ממערכת "הלב הקטן" שולחת לבסיס הגולגולת סיבים עצביים השולטים על פעילות המוח .שינויים אלו הם הגורמים להשתנות הנורמלית של קצב הלב  .

השתנות קצב הלב בין שתי פעימות הופכת להיות בלתי אחידה (כאוטית) במצבי לחץ/דחק/חרדה, לעומתה "קוהרנטית" נוצרת גורמת כאשר מחזוריות קצב הלב הופכת להיות אחידה, זה מתרחש במצבי שמחה/נינוחות, חמלה, הכרת תודה. למעשה ניתן להבין מכך כי המוח הרגשי הוא אחראי על הסדרת תחושת הנוחות הפסיכולוגית וחלק גדול מהפיזיולוגיה של הגוף.

למעשה בעיות רגשיות הן תוצאה של הפרעות תפקוד של המוח הרגשי. עבור רבים זה נובע מחוויות כואבות מן העבר ללא קשר עם ההווה. חוויות אלה נחקקות במוח הרגשי והן לעיתים קרובות ממשיכות לשלוט בתחושות שלנו ובהתנהגות שלנו כמה עשרות שנים מאוחר יותר.עם זאת למוח הרגשי ישנם מנגנונים טבעיים לריפוי עצמי – מדובר ביכולות מולדות להחזרת איזון והרגשה טובה ולכן, ניתן ל "תכנת מחדש " את המוח הרגשי כך שתגובותיו יתאימו להווה, ובמקום להגיב למצבים וסיטואציות בהווה על סמך מסקנות עבר, ניתן להתאימם באמצעות מנגנון הריפוי הטבעי של המוח, להווה. "

איך עושים זאת?

תכנות מחדש של המוח אפשרי באמצעות כלים מתאימים.

כמנטור אישי אני מלמדת, מרחיבה מעודדת ומעצימה את הפרט בתהליך המשלב בתוכו פרמטרים מספר :

1. למידה והעברת ידע – בבואנו להרחיב ולפרוץ גבולות אישיים על המנטור להקנות ידע וכלים בפיתוח מיומנויות וכישורים הנדרשים לצורך השינוי.

2. השראה  -  המנטור בעצם היותו מורה הדרך ביכולותיו ובידיעותיו הוא מעניק השראה ודוגמא אישית המאפשרת לפרט להסתמך על כך בתחילת הדרך, אבל לאט לאט הוא בונה בתוכו את המקור האישי שלו להשראה.

3.  יעוץ – למנטור יש את הכלים להתמקד גם בתמיכה והכוונה ממוקדת בנקודות התלבטות שונות וספציפיות למתן תמיכה ועזרה הנדרש על ידי הפרט.

4.  אימון -  במידת הצורך המנטור משתמש בכלים הלקוחים מעולם האימון.

למעשה המנטור מעביר את הפרט חניכה אישית המעניקה ערך משמעותי ומאפשרת מרחבים פתוחים פנימיים וחיצוניים.

לשרותכם בכל עת

ורד בן צבי

מנטור