" בתהליך ההתבגרות ישנם שלבי מעבר שונים-
התבגרות ראשונה – זהו שלב המעבר בין ינקות לילדות.
התבגרות שניה - שלב העבר בין ילדות לבגרות.
שני השלבים מלאים בסערות ופרץ, שתיהן כרוכות בשליטה ומרדנות " (ד"ר פ. דודסון)
מה הוא בעצם אומר?
שכאשר הילד שלכם -
1. מתחיל לאמר לכם " לא אוצה" ..." אתם לא תחליטו עלי..., " אני לבד..." ועוד פנינים, הוא מתחיל להקשות את הקימה בבוקר ולוקח לכם שעות, עצבים ולחץ להלביש את הילד לגן, דורש מכם המון, אבל המון אורך רוח לעבור את שעת ההשכבה – הילד שלכם עובר כעת שלב.(ינקות לילדות)
2. מראה סימנים של שתלטנות, נותן לכם הוראות ומצפה שהן תושלמנה במיידי ואם לא ירחם השם...מתנהג כמו אחד שמגיע לו הכל, מגיב בזלזול ושאט נפש לדברים רבים, שינויים דרסטיים במצבי הרוח – הוא גם כן בשלב מעבר והפעם בין ילדות לבגרות.
התנהגות זו שלהם היא ביטוי לעצמאות פנימית שמתפתחת, להכרת עצמם, גבולות .
וההורים ?, מצבים אלו יוצרים בלבול רב אצל ההורים, משאירים אותם לא פעם פעורי פה, עומדים ומשתאים ובמקרים חמורים יותר עולה להם שאלה פנימית – "מה זה? זה לא הילד/ה שלי. לא מכיר מאיפה, לא יודע איך "יצא" משהו כזה"...
לפעמים ההורים כל כך נואשים ומתקשים להתמודד עם הילד "החדש" שהגיע הביתה ואז הם מפעילים כוח מול הילד, בניסיון להחזיר את הסדר אל כנו והם מגיבים: באופן מיידי ואוטומטי, בשליטה והפעלת כוח.(רק היום סיפרה לי אמא כי היא מרימה קול, מפעילה שתלטנות, מצווה ונותנת הוראות ושזה לא עוזר אז גם הרמת יד באה בחשבון), בכעס,עונשים,ביקורת ו..יש רשימה לא קצרה לעניין זה.
מה קורה כאשר מפעילים שליטה וכוח?
כאשר הורים מפעיל שליטה (כדרך התנהגות קבועה) על הילד להשגת דברים שונים וההורים הם "אני (ההורה) החלטנו.." הילדים מקבלים זאת בצורות שונות ממה שהמבוגרים חושבים או מבינים.
לדוגמא –
ילד "צייתן"
יכול לההיפך לאדם חששן, מרצה, מתקשה בשינויים, מתבודד, בעל חוקים נוקשים, קושי בהסתגלות חברתית ואישית ובנוסף הוא חי בתוכו פנימה, בסערת רגשות מתמדת ומלחמת גוג ומגוג שאם נאמר את האמת, בשביל לשנות את זה בשלבים מאוחרים יותר בחייו, בשביל להרגיש טוב יותר – צריך לעבוד הרבה בעבודה פנימית.
ילד "לוחמן"
כל דבר אצלו הופך להיות "שדה קרב" עד טיפת הדם האחרונה, הוא מפעיל כוח פיזי וכוח מילולי על מנת להשיג את רצונותיו, מתקשה בהסתגלות למסגרות, מתקשה לציית לחוקים, בנוסף הוא נוקט עמדה הפוכה לצד השני, מעורר ויכוחים והתנגשויות – צריכים כל הזמן "משהו" או "מישהו" להלחם בו או עליו.
מה אפשר לעשות וכיצד לשנות?
1. לזהות כי הילד נכנס לתקופה כזו וכי כעת הוא חווה מעבר משלב לשלב, וזוהי דרך ביטוי נורמלית רגילה וטבעית.
2. לכל אדם ולכל משפחה יש את מערכת ההערכים הפנימית שלו/שלה. מערכת של מוסר, הסתכלות והבנה אישית של מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור ולכל אחד יש את ה"כן" ו"לא" האישי שלו המותאמם למי שהוא.
3. שבו שני ההורים ביחד, ובררו מה עבורכם הם "הקוים האדומים" – למה אתם לא תסכימו או אינכם מוכנים בשום פנים ואופן לקבל בהתנהגות של הילד.
4. עירכו רשימה,רשימה מוסכמת על שניכם, של אותם נושאים שהם "יהרג ובל יעבור" בשבילכם. (למשל – שעת החזרה הביתה ממסיבה (לפי גיל) / התנהגות לאחים/אחיות/ דרך ביטוי ודיבור ועוד...) אלה הם נושאים שאליהם אתם תגיבו באותה דרך/אופן שהוחלט, בצורה תקיפה ועניינית ולא תזוזו מזה סנטימטר.
5. ציינו ליד כל אחד מה"לוואים שלכם" ברשימה שהכנתם את סדר החשיבות שלו עבורכם ההורים, ובחרו 5 נושאים, מתוך הרשימה וסדרו אותם לפי סדר החשיבות.(1-5).
6. כעת הורים יקרים, בחרו את הנושא (אחד) שהכי חשוב לכם כעת להתחיל לעמוד עליו ולהנחיל אותו לילדים והתחילו לעשותו. אבל רק אותו !
7. אתם ההורים צריכים לעמוד על דרך התגובה שלכם לנושא זה באופן רציף וקבוע, שזה אומר כי תמיד התגובה שלכם, בתחום הספציפי זה, תהיה זהה. זה חשוב מאוד. כי ילדים לומדים מההורים איך? מה ולמה?רק כאשר ההורים מגיבים פעם אחר פעם באופן זהה.
8. לגבי כל שאר הנושאים הקיימים ברשימה שהכנתם – אם הילד מתחיל להגיב ולהתנהג בהתאם לגבול אותו שמתם לו אתם יכולים להתחיל לעבור ל"לא" השני ברשימה. וכן הלאה.
באותם מקומות, סיטואציות, שבהם אינכם בטוחים מהי דרך התגובה הנכונה – אמרו לילד כי אתם תחשבו על מה שביקש, או מה שאמר, ותחזרו אליו מאוחר יותר עם תשובה. וחיזרו. לא לשכוח לחזור לילד עם התשובה/ההחלטה שלכם.
נסו זאת ותיווכחו.
ושוב..אשמח להיות לעזר בכל בקשה פניה או שאלה –
ורד בן צבי
בי"ס להורות – מרחבים פתוחים.
http://www.vered-benzvi.com/index.asp?itemid=economy%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8
*כל הזכויות שמורות לורד בן צבי
התבגרות ראשונה – זהו שלב המעבר בין ינקות לילדות.
התבגרות שניה - שלב העבר בין ילדות לבגרות.
שני השלבים מלאים בסערות ופרץ, שתיהן כרוכות בשליטה ומרדנות " (ד"ר פ. דודסון)
מה הוא בעצם אומר?
שכאשר הילד שלכם -
1. מתחיל לאמר לכם " לא אוצה" ..." אתם לא תחליטו עלי..., " אני לבד..." ועוד פנינים, הוא מתחיל להקשות את הקימה בבוקר ולוקח לכם שעות, עצבים ולחץ להלביש את הילד לגן, דורש מכם המון, אבל המון אורך רוח לעבור את שעת ההשכבה – הילד שלכם עובר כעת שלב.(ינקות לילדות)
2. מראה סימנים של שתלטנות, נותן לכם הוראות ומצפה שהן תושלמנה במיידי ואם לא ירחם השם...מתנהג כמו אחד שמגיע לו הכל, מגיב בזלזול ושאט נפש לדברים רבים, שינויים דרסטיים במצבי הרוח – הוא גם כן בשלב מעבר והפעם בין ילדות לבגרות.
התנהגות זו שלהם היא ביטוי לעצמאות פנימית שמתפתחת, להכרת עצמם, גבולות .
וההורים ?, מצבים אלו יוצרים בלבול רב אצל ההורים, משאירים אותם לא פעם פעורי פה, עומדים ומשתאים ובמקרים חמורים יותר עולה להם שאלה פנימית – "מה זה? זה לא הילד/ה שלי. לא מכיר מאיפה, לא יודע איך "יצא" משהו כזה"...
לפעמים ההורים כל כך נואשים ומתקשים להתמודד עם הילד "החדש" שהגיע הביתה ואז הם מפעילים כוח מול הילד, בניסיון להחזיר את הסדר אל כנו והם מגיבים: באופן מיידי ואוטומטי, בשליטה והפעלת כוח.(רק היום סיפרה לי אמא כי היא מרימה קול, מפעילה שתלטנות, מצווה ונותנת הוראות ושזה לא עוזר אז גם הרמת יד באה בחשבון), בכעס,עונשים,ביקורת ו..יש רשימה לא קצרה לעניין זה.
מה קורה כאשר מפעילים שליטה וכוח?
כאשר הורים מפעיל שליטה (כדרך התנהגות קבועה) על הילד להשגת דברים שונים וההורים הם "אני (ההורה) החלטנו.." הילדים מקבלים זאת בצורות שונות ממה שהמבוגרים חושבים או מבינים.
לדוגמא –
ילד "צייתן"
יכול לההיפך לאדם חששן, מרצה, מתקשה בשינויים, מתבודד, בעל חוקים נוקשים, קושי בהסתגלות חברתית ואישית ובנוסף הוא חי בתוכו פנימה, בסערת רגשות מתמדת ומלחמת גוג ומגוג שאם נאמר את האמת, בשביל לשנות את זה בשלבים מאוחרים יותר בחייו, בשביל להרגיש טוב יותר – צריך לעבוד הרבה בעבודה פנימית.
ילד "לוחמן"
כל דבר אצלו הופך להיות "שדה קרב" עד טיפת הדם האחרונה, הוא מפעיל כוח פיזי וכוח מילולי על מנת להשיג את רצונותיו, מתקשה בהסתגלות למסגרות, מתקשה לציית לחוקים, בנוסף הוא נוקט עמדה הפוכה לצד השני, מעורר ויכוחים והתנגשויות – צריכים כל הזמן "משהו" או "מישהו" להלחם בו או עליו.
מה אפשר לעשות וכיצד לשנות?
1. לזהות כי הילד נכנס לתקופה כזו וכי כעת הוא חווה מעבר משלב לשלב, וזוהי דרך ביטוי נורמלית רגילה וטבעית.
2. לכל אדם ולכל משפחה יש את מערכת ההערכים הפנימית שלו/שלה. מערכת של מוסר, הסתכלות והבנה אישית של מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור ולכל אחד יש את ה"כן" ו"לא" האישי שלו המותאמם למי שהוא.
3. שבו שני ההורים ביחד, ובררו מה עבורכם הם "הקוים האדומים" – למה אתם לא תסכימו או אינכם מוכנים בשום פנים ואופן לקבל בהתנהגות של הילד.
4. עירכו רשימה,רשימה מוסכמת על שניכם, של אותם נושאים שהם "יהרג ובל יעבור" בשבילכם. (למשל – שעת החזרה הביתה ממסיבה (לפי גיל) / התנהגות לאחים/אחיות/ דרך ביטוי ודיבור ועוד...) אלה הם נושאים שאליהם אתם תגיבו באותה דרך/אופן שהוחלט, בצורה תקיפה ועניינית ולא תזוזו מזה סנטימטר.
5. ציינו ליד כל אחד מה"לוואים שלכם" ברשימה שהכנתם את סדר החשיבות שלו עבורכם ההורים, ובחרו 5 נושאים, מתוך הרשימה וסדרו אותם לפי סדר החשיבות.(1-5).
6. כעת הורים יקרים, בחרו את הנושא (אחד) שהכי חשוב לכם כעת להתחיל לעמוד עליו ולהנחיל אותו לילדים והתחילו לעשותו. אבל רק אותו !
7. אתם ההורים צריכים לעמוד על דרך התגובה שלכם לנושא זה באופן רציף וקבוע, שזה אומר כי תמיד התגובה שלכם, בתחום הספציפי זה, תהיה זהה. זה חשוב מאוד. כי ילדים לומדים מההורים איך? מה ולמה?רק כאשר ההורים מגיבים פעם אחר פעם באופן זהה.
8. לגבי כל שאר הנושאים הקיימים ברשימה שהכנתם – אם הילד מתחיל להגיב ולהתנהג בהתאם לגבול אותו שמתם לו אתם יכולים להתחיל לעבור ל"לא" השני ברשימה. וכן הלאה.
באותם מקומות, סיטואציות, שבהם אינכם בטוחים מהי דרך התגובה הנכונה – אמרו לילד כי אתם תחשבו על מה שביקש, או מה שאמר, ותחזרו אליו מאוחר יותר עם תשובה. וחיזרו. לא לשכוח לחזור לילד עם התשובה/ההחלטה שלכם.
נסו זאת ותיווכחו.
ושוב..אשמח להיות לעזר בכל בקשה פניה או שאלה –
ורד בן צבי
בי"ס להורות – מרחבים פתוחים.
http://www.vered-benzvi.com/index.asp?itemid=economy%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8
*כל הזכויות שמורות לורד בן צבי
