ידיעה, עיבוד מידע ותודעה

( מתוך הבלוג של נינה רמון)

 ההישרדות כתפיסה בחיי היומיום

אמרנו : השרדות, חיים כמאבק, כמלחמה. או-קיי. טבעי לחלוטין. הישרדות היא א-ב בסיסי.

ראשית לכל – אנחנו חלק מהטבע. בעלי חיים, מערכות ביולוגיות. כחלק מהטבע , חלים עלינו חוקיו: אנחנו נולדים, חיים, מולידים צאצאים, מנסים לשרוד ומתים. ההישרדות שלנו תלויה בצרכים בסיסיים.

סיפוק צרכים

מה זה צורך? צורך זה הכרח קיומי.

 הוא פנימי לקיום: צריך לאכול, צריך לשתות, צריך לעשות צרכים, צריך מחסה, אחרת אנחנו פשוט לא שורדים. צורך הוא אינסטינקט בסיסי, ראשוני, שמכוון להשרדות. הצורך שולט בנו, לא אנו שולטים בו. המערכת השולטת של הצרכים הללו נמצאת במוח, באמיגדלה שבמערכת הלימבית, המכונה גם " מוח יונקים קדום" ו " מוח ריגשי".המערכת הלימבית היא מרכז הרגשות והבקרה ההורמונלית מרעב, צמא, שינה, ערות ושתן (=היפותאלמוס) ועד פחד, חרדה כעס וכד' (אמיגדלה שמחברת בין רגשות לקלט חושי מהסביבה וזיכרון ( -= היפוקמפוס ואמיגדלה). כמו כן היא שותפה להנאה, התנהגות מינית, חברתית, והיבטים שונים של למידה וזכרון.

עיבוד מידע

 מה שעוזר לנו לספק צרכים בסיסיים הוא עיבוד מידע. האופן בו מערכת ביולוגית חיה ושורדת תלוי במידה רבה באופן בו היא מעבדת מידע . כל המערכות הביולוגיות. אנחנו בתוכן, הן מערכות עיבוד מידע. מידע הוא מכלול הנתונים שיש לנו לגבי העולם ולגבי עצמנו. תוצאת עיבוד מידע זה – זוהי הידיעה. ברור שכדי לחיות ולשרוד אנחנו צריכים לדעת לזהות דברים, ולדעת מראש מה מועיל לנו ומה מזיק לנו. לדעת מראש – זהו הניבוי.

כלומר – ידיעה וניבוי, שנמצאים במשוואת האושר, הם לא ייחודיים לנו, הם קריטיים להישרדות של כל יצור חי. הידיעה היא צורך קיומי. הישרדותי.

איך מתבצע עיבוד המידע?

המוח הוא כלי עיבוד הנתונים. הוא מעבד את הגירויים שמנגנוני הקליטה ( חמשת החושים) מעבירים מהמציאות ומזינים את המוח בהתאם לנתונים גנטיים ( יכולת העיבוד) ולידע שנרכש במהלך החיים.

העיבוד מתבצע על ידי סינון הנתונים הרלבנטיים לקיום והשרדות מתוך המכלול שהמציאות מספקת וגיבושו ל " משפך" של קטגוריות. אף מערכת ביולוגית לא מסוגלת לקלוט לתפוס ולעבד את כל מה שיש במציאות.

סינון הנתונים מתוך המציאות הוא שרירותי, ונעשה על פי הצרכים הייחודיים של כל מערכת ביולוגית, ועל-פי יכולות עיבוד המידע שלה, והוא נעשה ביעילות מירבית.

יעילות זו תלויה ביחס בין כמות המשאבים שמערכת ביולוגית משקיעה בסינון הנתונים ליכולת הניבוי שהיא מפיקה מאותם משאבים. ניבוי משמעו הישרדות.  כלומר יעילות זו פירושה שלא מבזבזים אנרגייה על מה שאינו קריטי להישרדות וברור שככל שהמערכת הביולוגית יעילה יותר – סיכויי ההישרדות שלה גבוהים יותר!

אם כן :

מערכת ביולוגית רוכשת מידע על סביבתה ועל פעילות הגומלין של עצמה עם סביבה זו, מזהה סדירויות במידע שרכשה, מגבשת את הסדירויות הללו לאיזו סכימה או דגם ופועלת בתוך העולם הממשי בהסתמך על סכימה זו.(מארי-גל-מן, הקווארק והיגואר, עמ' 33 -35 קורא לכך " מערכת סתגלתנית מורכבת").

אבל - ידיעה זו וכוחות הניבוי שלה אינן קשורות בכוח ושליטה.

התודעה

עיבוד המידע מתבצע במוח – בתודעה. התודעה היא כושר מנטלי שבאמצעותו אנו מעבדים מידע. כלי הכרה זה מכיל שלושה כשרים:

תבונה  -  היכולת לעבד נתונים שנקלטים במוח, בדרך-כלל באופן דיסקורסיבי, שיטתי, ובעקבות זאת להפיק מידע מסוים. באיזה אופו העיבוד מתבצע? זה כבר תלוי ביכולות מנטליות. ( כאן השימוש במושג תבונה הוא במובן של יכול עיבוד מידע באופן כללי ולא חשיבה רציונלית).

ידיעה ישירה, מיידית  -  היכולת להפיק מידע באופן מיידי, ישיר ללא תיווך השכל, התבונה. היא לא ניתנת לפירוק לגורמים. היא מעין מכלול שמתקבל באחת. לכן אנו מכנים זאת ידיעה ישירה , אינטואיציה וגם הישרדות.

מידע גנטי  -  הגנום. מידע אבולוציוני שנמצבר ומאוחסן בגנום וגם אינטואיציה.

הפחד  -  נתון נוסף זה שאנו חולקים עם בעלי חיים קשור גם הוא לידיעה וליכול הישרדות והוא הפחד. פחד הוא תגובה איסטנקטיבית כלפי כל מה שמאיים על הבטחון שבהמשך הקיום. הוא הגילוי הראשוני והעמוק ביותר של יצר הקיום. הוא מתעורר כל פעם שאנו חשים שמשהו מאיים על חיינו. הוא בבחינת פעמון האזעקה המתריע בפנינו על כל סכנה. זוהי תגובת ההילחם – או ברח – שמאופיינת בעיקרה בכעס ותוקפנות. במצב של סכנה אין אופציות ,יש רק או-או. הפעמון הזה נמצא גם  במוח הריגשי.

כלומר : במצבים הישרדותיים – מה שמפעיל אותנו במטרה להגן על קיומנו הוא המוח הריגשי.
אם כן : הידיעה היא צורך הישרדותי במקורה, כי היא מספקת בטחון. היא וודאות קיומית.

אז למה זה לא קורה? הרי אנחנו לא עוד סתם מערכת ביולוגית פחדנית וסתגלנית שמעבדת מידע לצורך השרדות. אנחנו הומו-סאפיינס.

זה לא קורה כי עבורנו אי-וודאות פירושה להיות בטוחים גם במחר.שהכל יהיה ידוע מובן וצפוי כדי שנוכל להתכונן כראוי ולשלוט בתוצאות. הציפייה לידיעה וודאית כזו היא תוצאה של התודעה העצמית כפי שאנחנו בתרבות המערבית עיצבנו אותה.

התודעה העצמית היא הכושר לרפלכסיה : היכולת לחשוב על המחשבות שלנו ועל התחושות שלנו ועל העולם ולשאול לגביהם איך ולמה. השאלות הללו, מיוחדות ככל הנראה לאדם בלבד. יכולות החשיבה הללו מצויות בקליפת המוח ( קורטקס) ובקליפת המוח החדשה ( ניאו-קורטקס), שהוא ה 1/3 הקדמי של הקורטקס, שם מתרחשות הפעילויות המורכבות יותר כמו : שפה, קריאה, למידה, הבנת-מוסיקה – יכולות הפשטה והכללה של אונת המצח השמאלית – זהו מעבד העל של המוח. הוא האחראי לתהליכים  הוספנו גם את עצמנו כנתון נוסף לחקירה.

אנחנו ככל הנראה מודעים לעיבוד המידע המתרחש בקליפת המוח ובקליפת המוח החדשה ולכן זהו החלק המודע של המוח. זהו למעשה מה שאנחנו מכנים "תודעה עצמית", "מודעות" אנחנו מודעים (תודעה עצמית) לידיעה התבונית ולידיעה הישירה האינטואיטיבית.

ככל שהתפתחנו ובעיקר אנחנו בתרבות המערבית, פיתחנו יכולת זו לרמה בה אנחנו יכולים להציב עצמנו מול עצמנו, ולהתייחס אל עצמנו ( גוף, מחשבה, תחושה וכד') כאובייקט חקירה כמו העץ והאבן מולנו ( יכול שלא קיימת בחשיבה הקדומה הארכאית). כלומר – כחלק מתהליכי הסיווג והמיון של המציאות, הוספנו גם את עצמנו כנתון נוסף לחקירה. התודעה העצמית העמידה אותנו במשולב מול עצמנו ומול העולם ובעימות מתמיד : זו הדואליות הכפולה בה אנו חיים כי שאלות ה=איך וה- למה נמצאות רק בתודעה שלנו, ומקורן במודעות לצורך שלנו בוודאות קיומית מוחלטת מול עולם שלא יכול לספק וודאות שכזו.

היכולת לשאול שאלות פירושה יצירת שפה. כך, אנחנו נותנים שם לעצמנו, למחשבות, לתחושות, לדברים ושואלים עליהם שאלות. כל זה מתקיים רק בתודעה שלנו, הוא לא קיים בטבע. זה חלק מעיבוד המידע שלנו. הביטוי הראשון הוא תודעת ה- אני : זיהוי שלנו את עצמנו. ובכך כבר הפרדנו בינינו לבין העולם.            
בעיה נוספת היא, שברגע שהגדרנו חוויות ומחשבות ונתנו להם שם, צרבנו אותם בדיסק שנקרא מוח, ואנחנו יכולים לחשוב עליהם במנותק מהאירוע בו הם נוצרו. חלק בלתי נפרד מכך הוא יצירת מושגי הזמן : עבר-הווה-עתיד, שגם הם נמצאים רק בתודעה שלנו. כך אנחנו יכולים לחוות פחד בגלל אירוע עבר או אירוע  המושג עצמו גם כאשר אנחנו לא במצב הישרדות. דויסטויבסקי ש"דים" מתאר זאת יפה כאשר הוא אומר " באבן אין כאב. באימה מפני האבן יש כאב". התודעה העצמית מאפשרת לנו לפחד מהפחד.

אנחנו כל הזמו במצב של שיפוט וביקורת: אנחנו ותמונת הטוב שבתודעה שלנו מול מה שקיים במציאות. בבסיס השיפוט והביקורת נמצאים מחד צרכים וציפיות ותקוות שלנו – מה היינו רוצים שיהיה לנו כדי שיהיה לנו טוב, ומאידך שאיפה לבטחון קיומי ופחד מאי-סיפוק הצרכים. שני אלו נמצאים במוח הריגשי והם שולטים בנו.אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב – והמציאות לא כל-כך נענית לנו.

אנחנו כל הזמן ניצבים מול, בוחנים, שופטים מנסים לשנות, מדחיקים דברים בתקווה שאולי כך הם ייעלמו...ואנחנו כל הזמן מול העולם, מנסים להתאים אותו לראש שלנו, לתכני התודעה שלנו, למה שהיינו רוצים שיהיה. קאמי מגדיר זאת נפלא כאשר הוא אומר " האדם הוא החיה היחידה שמסרבת להיות מה שהיא".

מושגי מפתח בתפיסת קיום כזו

חיים כבעיה, כמלחמה, חוסר וודאות, חוסר בטחון קיומי, לנצח, לשלוט, כלומר – הישרדות. והמושג העיקרי והמרכזי, מטבע הדברים, כאשר אנחנו במלחמת קיום, בהישרדות, הוא – פחד.

מה קורה במוח שלנו במצב של פחד ?

אמרנו כי פחד הוא פעמון האזעקה שמתריע על סכנה קיומית, הוא נמצא במוח הריגשי = באמיגדלה שבמערכת הלימבית שבמוח. האמיגדלה מקושרת ישירות לקורטקס הפרה- פרונטלי ( המוח ההגיוני). התגובה שפחד מעורר הוא הילחם או ברח. במצב זה המוח ההגיוני נסגר, המוח הריגשי תופס פיקוד על הגוף – כאשר אנחנו במלחמת קיום – המוח הריגשי מכתיב את ההתנהלות שלנו וכעת כל משאבינו מופנים לטיפול בפחד הזה ולהשגת בטחון.

איך משיגים בטחון ? התשובה ידועה – כדי לשרוד אנחנו, כמו כל בעלי החיים, צריכים לדעת מראש – זהו הניבוי. אבל ניבוי גרידא לא מספיק. צריך יותר מזה ואנחנו גילינו מה צריך.

התודעה העצמית שהיא היכולת לשאול איך דברים קורים, הביאה לכך שהבנו שאם נדע את כל הגורמים המעורבים בתהליכים השונים נוכל גם לשלוט בהם . כלומר – הבנו שיכולת ניבוי יכולה להביא גם ליכולת שליטה וזה יצר באופן בלתי נמנע את הצורך בשליטה. את הצורך הזה בשליטה העברנו גם לאופן ידיעה נוסף שיש לנו כחלק מהתודעה העצמית והיא ידיעת המשמעות.

כחלק מהצורך לדעת, המודעות לידיעה ועיבוד החוויה לכלל מושגים והגדרות יצרה רובד נוסף שמצריך אף הוא ידיעה לצורך ניבוי ושליטה : ידיעת התכלית והכוונה שמאחורי האירוע, ה-למה, כדי שנוכל לדעת מהו הגורם לתהליך שמביא לתוצאה מסויימת, וכדי שנוכל לשלוט בתוצאה.

המאמר הוא מתוך הבלוג של נינה רמון " השלמות שבחוסר השלמות אי שם מעבר לקשת (חלק 2)"  פורסם ב- 2  לאוקטובר 2006 .